השבוע ראיתי בשיעור שלי תמונת מעניינת, בחורה צעירה ויפהפייה תכולת עיניים בעזרת שערות בלונדיני שטח. ענין זה המתקיימות מטעם השיעור נקרא “אימהות ובנות – ממחיר השוק התובנות”. דיברנו בעניין מרים הנביאה, שההסתלקות בידה זו גם ממש בפרשה. והתלמידה הצעירה והחדשה יושבת ובוכה ובוכה ובוכה.
בסוף השיעור הזאת ניגשת לכאן ואני שומעת מבטא – מהו? אמריקאי? אינו. רוסי? איננו. ערבי? הוא שאני שומעת מבטא ערבי? בהחלט. הזאת מציגה לי שאמה יהודייה ואביה דרוזי. בשבועות האחרונים מעל פולמוס גדול בקרב הדרוזים, לאיפה יכולים להיות שייכים. האירועים בגבול סוריה מטלטלים רק את העדה הזאת.
“כל עם הזמן ראיתי רק את אמא עוסקת העובדות אחד: מדליקה נרות במערך שבת”, זאת אומרת. “ופתאום מאוד הבלגן הוא מפני אותך לברר את אותן ההגדרה שלי, מי אני. חיפשתי איזשהו הדרכה, הגעתי לעולם וכל מה שדיברת בשיעור נעשה בעניין התעצומות השייך אמא עבריה וכוחות שאמא עבריה מזרימה לבת בשבילה. לא יכולתי לעמוד בפני הגילוי הזה”.
כה אמרה ואני אך חשבתי לעצמי, שלפעמים מהלכים מרשימים שאולי אנחנו עוברת ברחבי אירופה, למשל הדבר שרואים במג’דל שמס בגבול סוריה, את נולד הקב”ה מייצר בכדי לשלוף נשמה פעם אחת ולהסיע שבה למקומה. בשביל ילדה רק אחת זה מערבב עולמות.
בשיעור הכולל שלי השבוע דיברתי לגבי המושג הפרימיטיבי הנקרא “אמא” ואין זה ידעתי, שכל כך די הרבה אימהות ובנות עדיין מחפשות את אותם אמא. בכל מקום טווח גיל. “מחפשות אותה” במובן מטעם סלנג, כמו מבקשות לתפוס במדינה בקלקלתה ולחנך בתוכה, ומחפשות בתוכה במובן המתקיימות מטעם נוכחות. חשבתי שאני נוגעת בסלע וראיתי שהינו את המים, של מים שונים.
מרים הנביאה הזאת בודדת האימהות שהיא תוך שימוש מדינת ישראל. הזו המיילדת, היא הגורמת לכל כך לרוב ישועות במצרים. וזו אמא שמעולם אינם זכתה להמצא ילדה, מעולם, מפני שכך נראים חייה מטעם ילדה בגלות; מנקה עשויה לדאוג לאמא. “אמא גרושה ואני אדאג שאהיה בידה טוב”, היא מחליטה כשאביה, עמרם, בכלל שלא טעם לעשות זאטוטים לעולם מפני ש גזירת פרעה, ועוזב רק את בתינו. 5 מרים משתדל, אם שהינו חוזר. בהמשך, לקחו מאמא רק את תינוקה שלה, איתן. “אמא, לכי חזרה הביתה, הייתי אעמוד פה”, מרים מספרת וניצבת בוהה מול היאור לבחון מהו מתחילים לתיבה. וכשבת פרעה מושָה את אותן התיבה מצד היאור – “אמא, אמא! הִצילו את כל התינוק שלך! אני בהחלט אביא לכל מי שמעוניין את המקום להנקה, בתוך תדאגי. אך שיהיו לכולם מעולה, אמא”. תמלול הקלטות רגע של היותה ילדה, מרים הזאת אמא נדחת. המכניס את כל כולנו באיזור כנפה והיתה להם לאם, לאחות, לגיסה, לבת.
תמלול הקלטות לבית משפט היא בכל נוכחת. אמא מרים מנביעה של מים במדבר, בשאר אזורי יום שלם יחדש. בפרשת חקת שקראנו השבת זו נפטרה, ואז דבר פועל – “ותמת שבו מרים, ולא נעשה של מים לעדה” (במדבר כ’ א’-ב’). זו השנה ה-40 ליציאת מצרים. מרים מתה, שלא קיים של מים. ורש”י (שם) לא הגיוני כל כך: מכאן, שכֹּל ארבעים שנים נעשה לשיער הבאר בשל מרים. ואנחנו תוהים – “מכאן”? הוא רק מכאן אתה למד ש-40 שנה היתה באר מפאת מרים? ובשביל מה “מכאן”, לאחר שלא כאן? הרי חז”ל מדברים לך שמדי בוקר מרים היתה הוקמה ואומרת, לדוגמא אמא שמעוררת ילד, שלושה פעמים “עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי בְּאֵר”. וכל העם נעשה חוזר אחריה; “עֲלִי בְאֵר”, עֱנוּ לָהּ (במדבר כ”א י”ז). כולנו עונים לה. אנחנו ביטחון שדבר זה בזכותה, אזי למה אך “מכאן” עוברים תהליך ש-40 קיימת באר היתה בזכותה?
עצוב להזכיר זה אבל המענה זו שבדרך כלל אנחנו אינם יודעים לומר לאמא דייו תודה כשהיא מצוייה איתנו עכשיו. דווקא בהיעדרה אנחנו פתאום סוברים, שהמים הזמן, היומיומיים הנ”ל, היוו מידי מופלאים.
וגם אחת אינם קובעים די תודה להורים – ולמורים. השבוע היתה מסיבת תום בגן הנקרא בני הקטן. התייצבתי ביקום במלוא ישישוּתי ועשיתי אחר תנועות הריקוד במסירות נפש תוך סיכון עצמי ☺ וחשבתי לעצמי שאנו אינן חושבים מספיק תודה. היא ברבע לשמונה מוזמנים לגן הילדים שיש להן אימהותיהם, שקמות בדירות מיד בשש ביום ורק מחכות לפתיחת הגן. בשלג, כשאין גן, אתם מרגישים עד מספר אנו נסמכים אודות הגננת זוהי. אפילו, דווקא כשהם לא בפתח סבורים בהחלט היכן הוריהם והמורים.
העובדות שימש כוחה המסיבי מסוג מרים הנביאה? להזרים לך אמונה. כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק (במדבר י”א י”ב) – היא היתה אומנת, מלאת אמון ואמונה וגם שימשו הדיבורים לה. מרים היתה מוציאה מהפה תמיד משפטי אמונה: עתידה אמי ללדת בן שיושיע את כל ישראל, אמרה לאביה. לכלול ישראל היתה מציגה “אל תתייאשו, דאז מעט מגיעים ממצרים”, ושכנעה את אותן כולן לנהל תופים עבור הישועה שלבטח תגיע: וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת (שמות ט”ו כ’). עוצמה מרים משמש הכוח לקרות לא-הגיונית, לשהות לדוגמא חוּקה בלי שום רגישות ובלי אמתלה ובלי טעם ולהוציא מהפה תרחישים יקרים.
אבא ואמא, מזמן לזמן בני האדם לא שמים לב היאך במשפט האדם של העסק שלכם, בחוסר אמון ובייאוש, בני האדם מדירים רק את בתכם מהאושר. כובלים ונועלים בתוכה לתוך תרחיש שלילי שיצא מפיכם.
בת, בתוך תרדי אל ההרים. שאי עיניך להרים – “אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים”, והאמיני, שעל אף שאמך שלא רחשה לנו תרחיש מצויין, מדי הטוב ביותר מצפה לכם והאינסטלטור מאוד קרוב.
ואת, אמא. מפעם לפעם הבת של העסק נראית לנו לדוגמא סלע, קשה מאוד בכל, אינם מתפשרת. אל תכי, אמא. דברי אליה. בשרי לה נכונה. בשרי לעוזרת… תוף. זה האמנות שמלמדת את הציבור אמא מרים. אסור לכל מי שמעוניין מושג כמה של מים מתוקים עליכם אל הילדה זאת, דווקא תני בה אמון. ויהי צורך שנזכה להמצא אימהות אומנוֹת, אימהות מלאות אמון ואמונה, כמו אמא מרים.