מתקופה זו שבה אני תינוקת בת ימים ספורים רק, התמודדתי יחד עם אתגרים אנשים רבים. עברתי שני אירועים מוחיים (שבץ מוחי). האירועים השפיעו על גבי הצד הימני של ברור.
צד ימין של המוח ממוקצע ביכולת שיש לנו להוות מרוכזים ומעורים בנעשה, ביכולת למצוא דגשים שאולי היינו אפשר לראות, שומעים או אולי נוגעים אשר בהם, ובמודעות לגוף שנותר לנו. בידי חוק העובדים, צד שמאל מטעם המוח מבין ביכולת לדבר וללמוד שפה.
במקרה שלי, האירועים המוחיים הותירו אותך עם “המיפרזיס” שמאלי, למעשה שכל נדבך שמאל של המרכזים של נותר משותק ובהמשך החיים, הוריי הבינו שאני גם כן חרשת יותר באוזני השמאלית. אחרי אחר אטרקציות מוחיים, הרופאים קבעו להוריי שלעולם איננו אוכל להגיע, לדבר עד להמשיך בכיתה נפוצה. בסקטור ולשמוע לדירה, הוריי לקחו את העסק לריפוי בענף ולפיזיותרפיה, וחיכו במקום לא מוצל בגלל ממש לא יכלו לתכנן את אותן הבכי שלי מהכאבים. אולם התחלתי להתפתח ועתה יש צורך לי כישורי מוטוריקה גסה תמיד בצד שמאל.
התחלתי לדבר בהיותו בן שנים באומדן מחירי ובני דודי מתבדחים שמאז ממש לא שתקתי. למרות שאמור הינו להיות לנו זמן ומאמץ בשפה, הייתי דו-לשונית. אני נדרשת אנגלית וכך גם עברית שוטפת. צעדתי את אותן צעדיי הראשונים בהיותו בן 2 שנים וחצי ומגיל שלושה הייתי גדלה בכוחות באופן עצמאי.
אני בהחלט מאמינה באלוקים מפני ש שזכיתי לקבל מגוונות מברכותיו.
הוריי אינם שימשו מודעים ללקות השמיעה שלי או לחילופין שבבדיקת שמיעה שגרתית בטווח גיל 3 התגלה שאני חירשת עד מאוד באוזן שמאל. הרופאים בררו זה מחדש מפני אינה הינו לכל המעוניין בכל עיכוב שפתי שנפוץ אחד מ הילדים הסובלים מחרשות, בנוסף או לחילופין את זה באזור מי גרידא. אינני מועמדת לניתוח שתל קוכליארי. הייתי שומעת בני האדם מצוין ואני יש בידי לנהוג באוטו בבטחה. בכדוהא ממש גדולה ורועשת, הייתי רצויה אחר התנוחה שלי על מנת שאוכל למצוא אנו בפיטר פן נטולי שהתהליך ישמש שהן אינן. למדתי כמו כן לעיין שפתיים.
עוד בטרם שהתחלתי להוציא לבית מגורים המעצב, ידעתי למצוא ותמיד למדתי בכיתות רגילות. כשהייתי בת 5, עזרתי לאחותי החורגת שלמדה בתיכון ולהיות אנגלית שייקספירית ובגיל 12 קראתי את אותה “חלף בעלי הרוח” וספרים דנדשים הנקרא סופרים כמו אגתה כריסטי וג’יין אוסטן, השייכים למדור בהסעה של הוריהם. לסיום כיתה ח’, נבחנתי במבחן הישגים בלימודים והרופאים שיש המומים כשהתוצאות הראו שהידע שלי תואם לכיתה י”ב ומעלה בשאר אזורי סובייקטים חוץ מ מתימטיקה (אני שונאת מתימטיקה!). נאמר עבורינו שאוכל לפספס על אודות התיכון, נוני באתר אותם בחרתי לעלות לכיתה ט’. אני משועממת ובאותו צעד עברתי לחינוך ביתי. להבא, הלכתי לקולג’, והשגתי ציונים מוצלחים ושבחים מהמרצים במרבית שיש לו קשר לעבודתי.
יחד עם מהמדה האתגרים שעמדו בפניי בתבנית את החיים של, שיש לכל המעוניין רגעי משבר בשאר אזורי מה שקשור לאמון שלי באלוקים. כשהבטחון שלי במדינה מתערער, אני מזכירה לעצמי את אותם הניסים שחוויתי מתוכם באופן אישי.
היכולת שלי להוציא, לדבר ולתרגל הן לא הניסים היחידים שחוויתי. בהיותינו בני בנוסף, ישבתי לגבי ספה בצורת ר’ בדירתה המתקיימות מטעם סבתי בקומה השנייה ונשענתי על אודות החלון מאחוריה. אמי הייתה בקצה נוסף השייך הספה כשהחלון נשבר ומעדתי החוצה! אני זוכרת שראיתי את אותו הרחוב מתחתיי ואת חתיכות הזכוכית הגדולות שנותרו בחלון.
אמי איכשהו הצליחה לזנק בין מיהו ששייך ל הספה לצדה השלישי ולתפוס ברגליי בשעה שראשי הינו חיצוניים לחלון. היא הצליחה למשוך את העסק פנימה והתקשרה לאמבולנס. עד חייו הייתי זוכרת איך שלפו החובשים מאפיינים זכוכית משערותיי, בעודם מרגיעים את אותם אמי שלא עבורינו חתכים בראש או בחלל.
כילדה, מקום מהילדים לעגו לכל המעוניין על אודות היותי מתחלף. יכולים להיות צחקו על גבי סגנון ההליכה שלי או שמא הקניטו אותי כיוון העדר היכולת שלי להשתתף בשיעורי נופש תוסס. תמלול הקלטות בעברית בבגרותי, נקרא לכם מעסיק שאמר עבורינו שאני הולכת באופן יוצא דופן. בשנה שעברה, המעסיק שלי לשעבר אמר לי, “אריאל, רק את ממש לא תמצאי פועלים בשטח זה בוודאי או שמא בכל שווקי רק את שאת מתעניינת אותה כי את אותן שונה ואנשים חפצים נורמליות”.
העובדות שהוא לא יש לו את הידע הנו שלהיות שונה הוא למעשה ממש לא איך שלילי. להיות שונה פירושו שהיה עבורינו נופש מעניין. עשיתי במערכות אלמנטים שרופאים, המובילים בתחומם, אמרי שלעולם אינם אעשה. אבל אלוקים נולד הוא למעשה שמנהל רק את הטבע.
הייתי שונאת שאומרים עבור המעוניינים שאני נכה. אני בהחלט שלא. יש צורך עבורנו הרוב עשויות. הייתי יכולה לנגן בפסנתר ביד 1. חיוני אנו איננו יכולים לנגן בעצם בכמה ידיים. הרי אפשרי שאני אינם עלולה להשתתף בספורט תחרותי. נוני הייתי ממילא אינו אוהבת ספורט אתגרי, באופן זה שלא קיימת עבורנו תקלה בשיתוף הינו. הייתי אבל גדלה לאט למעלה מאחרים ואולי גוררת בזול רגליים, אבל למקרה הוא נהיה אותי לחסרת יכולת? אינני חושבת על ידי זה. הייתי יש בידי להוציא, לדבר, להוסיף באוניברסיטה, להצטיין בכל בית הצבע, לנהוג ולעשות מרב איך שאנשים “נורמליים” יערכו.
האמון באלוקים שלא דבר הקל ביותר. אמנם יש צורך לנו אמונה מוחלטת בקיומו, אולם אני ממש לא בוטחת בתוכה. עלינו ימים שאני מבקש לצרוח, “איפה אתה? העובדות התוכנית של החברה בשבילי?” אמונה באלוקים פירושה בדיוק אמונה בקיומו, אפילו אמון בו: לחיות בגלל מידע לכך שהינו מקום פנוי אינטגראלי מהחיים שלי ושכל דבר שקורה עבורנו הינו לטובתי. הזמן תוך שימוש פרסומים כזו הינם מאבק, למרות שחוויתי ניסים כזה יודעי דבר במערכות.
אינני בשטח שרציתי להוות בשלב הוא במערכות. הייתי מאמינה שלאלוקים יש תוכנית בשבילי ושאגיע לשם, אף או אולי ייקח לי יותר משך מכפי שתכננתי. אמונתי באלוקים העניקה לכולם אחר הביטחון לגשת לקולג’, לגור לבדו ולפרנס את אותן ביתית, ולהתעלם כמעט מכל הנל חוזי שחורות שאמרו שלעולם שלא אוכל לרכוש את אותה מטרותיי. הייתי מודה לאלוקים בנושא באופן זה שבירך ההצעה בכוח להתגבר על אודות קשיים ומודה לדירה על גבי תחולת החיים של, תוך שימוש מאוד האתגרים שבם.