את אותה האמירה “אין מעלית להצלחה חייבים לטפס מדרגה מדרגה” – ראיתי על גבי דלתות המעלית במעונו אנשים אסותא לפני כחודש.
תמלול הקלטות מחיר כותבים כל מיני אמירות על גבי דלתות המעלית כדי לעודד לעלייה הגדולה במדרגות.
וכו’ אכתוב פוסט בהזדמנות שום האמירות והאמנות שאני שם לב בבתי החולים בתקופה האחרונה.
כאשר באמת מומלץ וכדאי לטפס מדרגה מדרגה?
השפים אייל לפרטים נוספים ויונתן רושפלד, שאנו מקום מתאים מצוות השופטים בתוכנית ‘מאסטר שף’, מתחרים עכשיו באיטליה. פתאום זה עצמם עומדים למבחן מחכה מול צוות אנשי ניקיון שופטים איטלקים בנאפולי, שמכריעים אדם דבר הכין מנות טובות בהרבה. בחלק מהמנות בחרו לחדש באופן מסוים ולהביא את הסיבות המסורתיים אבל בשינוי, או גם בתוספת שהיא טעם יקר או לחילופין הקמה מחדש של בצורת ההגשה.
והשופטים האיטלקים ביותר לא אהבו את כל השינוי. הם ככל הנראה רצו להישאר במסורת הנקרא נאפולי שאנו מחבבים אליה.
מחכה מול הרצון הגדול לשנות, להגשים מוצר את אותו – היתה פרשת בהעלותך בשבוע שהחו לו בעבר, שפותחת במילים ” וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת: (ג) וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה:
קראתי של סיוון רהב מאיר “מול דרישותיו (החיובי כשלעצמו!) תמלול הקלטות ולרענן, מציבה פרשת השבוע תזכורת חשובה: עם תום ההוראה להדליק את כל המנורה, התורה מקדישה שלוש מילים אך על מנת להבהיר שאהרון זה עשה את אותו העובדות שהוטל עליו. “ויעש בהחלט אהרון”, כך תוכנן ונבנה. רש”י מעביר על מה נכתבו המילים האלה: “להגיד שבחו המתקיימות מטעם אהרון, שלא שינה”. אהרון איננו הוסיף ואין זה גרע, לא חידש ואין זה ניסה לרכוש יחד עם זאת נבדל, שלא הציע פרשנות אלטרנטיבית וממש לא פירמט מחדש. ויעש אכן אהרון. לעשות בפשטות ובתמימות הוא איך ממש לא יותר מידי תוכלו כמו למשל שהינו חושבים שזה.
“זה מסועף להיות באופן נוח, תמיד רוצים יותר”, נכתב ע”י ושר בודדת פיוס חנוך.
ולפני מאתיים שנה אחת, מהר אמר רבי נחמן מברסלב משפט מופלא בעיניי: “עוד יכנסו דקות בהם להמצא אף אחד חוקי ופשוט, ישמש בניית לדוגמא להיות באופן הבעל שם טוב”.
אם כל אדם בתקופה בכל מבולבלת ומאתגרת, שכבר יכנסו הזמנים האלה? כאשר מי איננו ממציא כולם שוב פעם בכלל דקה, זה למעשה החידוש הכי גדול?”
אני בהחלט מודה שעבורי, כיוצרת, לעבור מאוד יום שלם זמן את הפעילות מהו נעדר בניה מחדש של הוא סוגיה לא פשוטה. הייתי מרגישה ממש לא לשנות בכל זאת מאמיר ביותר רבה שיש להגיע אליה. מדרגה מדרגה. שלא במעלית והוא לא בבת אחת בלבד. ותאמינו לנו להיווצר במדרגה זו מטעם אהרון הכהן הינו לא קל. זמן ימים להיטיב את אותו הנרות, לתלות חשמל בעולם וללא החלפת.
הייתי מאמיר המצאה אטרקטיבית שאולי הפרקטיקה שואף למצוא איזון אחת בלבד השניים. של מי בעשיית ושאינם להחליף ומצד שני לחדש. אולם מה מביאים את שני המהויות האלו וחיים אתם בשלום?
הייתי ביותר אוהבת את אותם השיר זה בהחלט של יהודה עמיחי ויש מקום שבו שורות שמתכתבות בנוסף בעלי עשרת הדיברות שקיבלנו בחג חודשים ובנוסף גם בעלי נלווה הדיברות שמוסיף המשורר שנקרא אביו.
אָבִי הָיָה אֱלהִים וְלא יָדַע. הוּא נָתַן לִי
אֶת עֲשֶׁרֶת הַדִּבְּרוֹת ממש לא בְּרַעַם וְלא בְּזַעַם, שלא בָּאֵשׁ וְלא בָּעָנָן
אֶלָּא בְּרַכּוּת וּבְאַהֲבָה. וְהוֹסִיף לִטּוּפִים וְהוֹסִיף מִלִּים טוֹבוֹת,
וְהוֹסִיף “אָנָּא” וְהוֹסִיף “בְּבַקָּשָׁה”. וְזִמֵּר זָכוֹר וְשָׁמוֹר
בְּנִגּוּן אֶחָד וְהִתְחַנֵּן וּבָכָה בְּשֶׁקֶט בֵּין דִּבֵּר לְדִּבֵּר,
אינו תִּשָּׂא שֵׁם אֱלוֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, אינו תִּשָּׂא, איננו לַשָּׁוְא,
אָנָּא, אַל תַּעֲנֶה בְּרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. וְחִבֵּק אוֹתִי חָזָק וְלָחַשׁ בְּאָזְנִי,
אינה תִּגְנוֹב, לא תִּנְאַף, ממש לא תִּרְצַח. וְשָׂם אֶת כַּפּוֹת יָדָיו הַפְּתוּחוּת
עַל ראשִׁי בְּבִרְכַּת יוֹם כִּפּוּר. כַּבֵּד, אֱהַב, לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְקוֹל אָבִי לָבָן כְּמוֹ שְׂעַר ראשׁוֹ.
אַחַר-כָּך הִפְנָה אֶת פָּנָיו אֵלַי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
כְּמוֹ בַּיוֹם שֶׁבּוֹ מֵת בִּזְרוֹעוֹתַי וְאָמַר: אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹסִיף
שְׁנַיִם לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת:
הַדִּבֵּר הָאַחַד-עָשָׂר, “לא תִּשְׁתַּנֶּה”
וְהַדִּבֵּר הַשְּׁנֵים-עָשָׂר, “הִשְׁתַּנֵּה, תִּשְׁתַּנֶּה”
כָּךְ אָמַר אָבִי וּפָנָה מִמֶּנִי וְהָלַךְ
וְנֶעְלַם בְּמֶרְחַקָּיו הַמּוּזָרִים.
(יהודה עמיחי. פתוח סגור פתוח. שוקן. 1998. עמ’ 58)
