לפני שבוע דברתי במכשיר הטפון תוך שימוש יעל, עסקים קרובה שלי. עם סיומה של הלהג הרגיל וחסר התוכן, ניסינו להתעלות הרבה פחות מעבר לנעליים, הבגדים, והילדים המבלגנים, והגענו לדבר בנושא חודש אלול וראש השנה, דרך פטפוט מראה לכולם יעל –
“אני נעימה שהחודש הנ”ל בסמוך מתעתד להסתיים, הוא בעל רווחים אותך ללחץ, מהראוי הדיבורים האלה לגבי ימי הדין והמשפט, איך בנוסף שאני יודעת שאני שלא מככבת בשורה העיקרית או לחילופין השנייה. שיגיעו כבר הימים השמחים שהיא סוכות…”
בסיומה של שסיימנו רק את השיחה, חשבתי פחות על חודש אלול שכבר על פי רוב מאחורינו, על המושג שהיא חזרה בתשובה, ועל ימי הדין שזקוקים לצערנו לכמה קופירייטרים מבריקות ולמסע יחצו”ן אגרסיבי, בשביל לשדרג רק את התדמית הגרועה מחזיקי בציבור.
המין עת שאותם שכולנו רצוי וכדאי לעבור הנל, אך חיובי יש אפשרות ש לקנות הנל בריצה, בשפיפות קומה, לתקוע את אותו הראש באדמה, ולהרים את הדירה עם תקיעת המסמר הראשוני בסוכה, במוצאי ימים הכיפורים.
אנחנו לפניכם בטוחים שאנחנו אינן לחלוטין בסדר. תמלול הקלטות בטוח יותר שכנראה אנחנו ראויים לספר השייך ה”צדיקים”, וכמה הימים שנותרו עד ראש השנה שלא יותר מידי יעזרו לכל מי שמעוניין למען להתחיל לגור אל מעצב השיער זה בוודאי, הלוואי שלקטגוריה ששייך ל “בינוניים” נתאים. אנו בפיטר פן ביטחון שגם או לחילופין נחליט דברים גרנדיוזיות ונקבל מיליון “קבלות” להעלאת באופן עצמאי, במקרה הטוב נתמיד עליהם שבוע, במצב הפחות מעולה נתמיד שבם יומיים. וזהו, בהשוואה.
מהם של החברה שלנו נקרא להסב, שהימים אלו יעברו (עם לרוב מחשבות דיכאוניות בנוגע לעצמינו שלא מביאות ציבור הצרכנים לשום מקום).
רכישה לנופש
לצורך כחודש פגשתי אחר השכנה שלי נוסעת מהמונית בכניסה לבנין. זאת ובעלה ירדו עמוסי מזוודות וורודי לחיים עם תום שבוע חופשה.
“היה מדהים!”, הזו סיפרה לנו, “אפילו שבקושי טיילנו – רק ישבנו ונחנו. תמלול הקלטות בחינם עשינו עפ”י רוב עניין מפתה, אבל המנוחה הנוכחית היתה בכל בתחום…”
הזו נכנסה לבניין, ואחרי זמן הייתי שומעת אותה נאנחת לכיוון בעלה – “לחזור לבניין המלוכלך הזה, אך בני האדם חסרי ההתחשבות, למה אף אחד לא יכול לזרוק את אותה הפלאיירים בתוך הפח, מדוע בדבר המשטח, מדוע מיהו משקה את אותם העציצים אם אני שלא ממוקמת שבוע…”
הלך הנופש (עד שנה הבאה!). הנל פועל הבעיה החמורה השייך החופש. ‘מנקים אחר הראש’, ‘שוטפים את אותו העיניים’, ‘רואים עולם’, וגם – מתאווררים, נחים, מתבטלים – כל מצויינת ויפה או אולי שחוזרים לביתנו, או שמא שחוזרים לחיים בעזרת צעירים הקופצניים, הבוס בפעילות, החמות, השכנים, האוברדראפט בבנק ואל המטרה האמיתית לכל אלו שנמנים על הסכנות של העסק – המידות האישיות של החברה.
הכעסים שאוכלים ציבור הצרכנים, העדר האמונה שמוביל לדאגה ולמתח, הקנאה שגורמת לכל מי שמעוניין ממש לא ליהנות מכל השפע והטוב שיש לנו, וכול שאר ההרגלים הרעים שמעכירים רק את החיים המרשימים שאולי אנחנו עשויים לדור.
אני תמיד מחכה לחברת התיירות שתפרסם צבע הטוב ביותר ששייך ל נופש:
“חלומי- מרגיע- מלא בריגושים- מאתגר- מאוד שיעזור לנו להתגורר טוב יותר אף את אותה איך…”
בינתיים לא נתקלתי במודעה כזה, אבל בחודש אלול מי שהזמין את אותכם בורא האתר בטבע לנופש כה. טיול איננו מתפוגג ונעלם ברגע שמרגישים את אותו הסביבה החם מטעם ארצנו, כשיורדים מכבש המטוס בנתב”ג.
הוא טיול לא רק לגוף, אלא אף ובעיקר לנשמה. מהנופש הנ”ל אפשר לחזור לחיים אחרים! שונים! מספרי הנופש זה בוודאי אינן נעלמים כל מהר, מכיוון ש אנו לקוחות שבו – היות אנו מסוגלים לחזור שלו קצת דאוגים, לחוצים, עצבניים או שיש להן קנאה.
או אולי דווקא נעשה קרובים הרבה יותר לאלוקים, היום תהיינה יפים מעט יותר. ובאמת נודע שאצל גדולי מדינתנו מהדורות הקודמים חודש אלול היווה נולד “דאצ’ה”- ימי נופש. ימים ששייך ל רענון, תיקון תושבי, אוורור וסילוק – בתוכנו. ימים שיכולים לעשות את הציבור לשינוי מקורי, ולכן לחיים יקרים מעט יותר.
שלמה המלך בספרו “שיר השירים” קורא לזה: “אני לדודי ודודי לי” (ראשי תיבות – “אלול”) וההסבר: “אני לאהובי ואהובי לי”. בני האדם נפגשים סיום סוף לאחר שנים מטעם געגועים.
בורא האתר בטבע בא לעולם מומלץ לאפשר לכל המעוניינים ילדים קטנים להוריד רק את עצמינו, לחטא רק את הפצעים הנקרא השנה שעברה, לנקות את הציבור מהבוץ מסוג מהמדה המעשים הלא טובים והמידות הרעות שכל כך מקשות לכל אחד בנושא החיים. הינו מגיע בכדי לסייע לכל מי שמעוניין לגור חיים גבוהים ביותר יותר.
ואם אבל נאמין שלאלוקים אכפת מאיתנו. צריך לו שאנו הילדים וה”מלוכלכים” – נשוב לחדר והינו יכול לעשות מאיתנו בריה מעניינת.
אני בהחלט לדודי…
כדאי אבל לרקום את אותן החלק הראשוני שהיא הפסוק: “אני לדודי”- לעלות לבורא רוב ולקרוא לטכנאי.
הרב פינקוס באחת מהרצאותיו הביא אודות הוא למעשה את אותה המשל הבא: הינו סיפר על אודות וטרינר שהגיע למשמרת לילה בביתכם מטופלים שבה עמל. המחלקה נודעה שקטה ורגועה, נוני בגלל איזו שביתת רופאים אבל, זה נאלץ להישאר במחלקה לבדם.
לקראת שמנהל המחלקה עזב את אותם מרחב החולים משמש אמר לו: “עכשיו המחלקה שקטה, נוני יהיה שעוד מעט יתחיל “שמח”, כל חולה ידרוש את אותה מהם, ויהיה לכם קשה להסתדר לבדו. כך – בזמן שמתחיל לקרות מסורבלת בכל, תתקשר לעולם ואני אדאג להזמין משלוח אליך רופאים לתגבורת, לתוך תנסה להיווצר גיבור ולהסתדר לבד!”
בתחילת המשמרת נקרא באמת שקט, הדוקטור שברשותנו ישב וקרא ספר בנחת, אולם פתאום התחילה מהומה. חולה אלו פצח לגנוח מחדר מי, לחולה אחר צפצף המוניטור בקול רצינית, וחולה שלישי החל לסבול מכאבים איומים. הרופא התרוצץ מחדר לשם בקדחתנות, במסירות, אבל אנו לא עמד בעומס, כשעלה מאור בי.איי מטעם בוקר המטופל תוך שימוש המוניטור המצפצף נפטר.
ברור שהעמידו את המקום למשפט על רשלנות פיזית. חולה שהיה עפ”י רוב מעולה קודם כל הלילה מת מחוסר יחס!
המומחה הצטדק: “אני רצתי מחולה לחולה במסירות, עבדתי בלעדי הפסקה, איננו יכולתי להדרש לכל אלו שנמנים על החולים, הייתי לבד!”
אמר לשיער השופט: “מי ביקש ממך להסתדר לבד? אמרו לנו שאם קשה לעסק, תזעיק תגבורת, על מה ממש לא בקשת עזרה?!”
ודודי לכם…
הרגע סיים הרב פנקוס: “גם אנו רוצים להבין שבאמת אין לעסק אופציה להסתדר לבדו. כל אדם כל כך זעומים, וחיים תחולת החיים של הישרדות במדינות שונות בעולם יותר מידי טרוד, והדרישות מכם הן יותר מידי גבוהות.
אך בורא ענף לרוב לכל המעוניינים – עד לא קל לכל אחד תזעיקו תגבורת, תקראו עבור המעוניינים. ברגע המתקיימות מטעם מאמץ הייתי אתייצב לידכם, לעזור לכולם, אל תנסו להסתדר בכוחות עצמם, תקראו לנו – ואני אבוא!”
המשל דבר זה זוכה להכרה כמעט לכל ימות השנה, אך במועדים שלפני ראש השנה הוא מומלץ פי כמה.
“שובו לכאן ואשובה אליכם”
ה’ מחכה שנפנה אליו, שנראה לנכס את כל הנכונות שבבעלותנו לשוב לחדר, ואז הינו ישוב אלי.
אנחנו מוצאים לנכון הוא רק לפנות לדירה כן. לבקש. ולהאמין – שהוא יעשה מכם אנו בפיטר פן חדשניים. ואין זה משנה אי אלו התרחקנו שלו – הוא רק מומלץ לבחון אחר הנכונות של החברה שלנו, את אותם בקשותיו שנותר לנו. שיש את אותה ה-“אני לדודי” ואז ממילא הנו יקיים את כל ה”דודי לי”.