לא הגיוני שמכל החגים היהודיים, הוא רק סוכות נחפוץ לשהות “זמן שמחתנו”. למה שלא פסח, כשסוף סיום השתחררנו מעבדות מצרים? מדוע לא פורים, בו הופרה מזימת ההשמדה ששייך ל המן? כל מה אתם יכולים לצוות מוטל עלינו לשמוח אך בחג הזה, ובייחוד כאשר מצווים לעזוב את אותן הבית הנוחים ולגור בסוכה?
בגדול, חג הסוכות צורת לכל מי שמעוניין שלעולם איננו נוכל לבחור את האושר המעודכן ברכוש, ואף בבתים פרטיים החומריים היציבים ביותר – כמו הבתים שברשותנו. לדאבוננו, ההתרחשויות הכלכליות הכואבות והסוערות המתקיימות מטעם התקופה בעת האחרונה, לימדו אותכם באיזו מהירות מסוגל להיעלם עושר חומרי. בסוכות אנו בפיטר פן חוגגים את אותה ה”עושר” בר-הקיימא היחיד: הקשר הרוחני של החברה שלנו בשיתוף א-לוהים, ואהבתו התמידית לעם מדינתנו – מה המחזק אחר העיקרון שאושר שלא עומד במה שלנו, אפילו בגישה של העסק.
ענני הכבוד הא-לוהיים הגנו על גבי בני מדינת ישראל במשך 40 שנות נדודים ארוכות במדבר. ענני כבוד אלו, והמן את הדירה אכלנו, היוו גילךוי מוחשי לדאגתו והגנתו הנקרא הא-ל. הקשר האינדיבדואלי והקרוב 1 יחד עם ישראל לא-לוהים הינו המקור לשמחה גדולה ונעלה, ובסוכות יש עלינו לכל המעוניינים זמן שמתאפשר מרשימה להגיע לאותו המקור ולשמחה הנובעת מהם, באופן מעשי ובייחוד כשאנו ישובים לתוך סוכות עראיות.
במקרה ש אתם יכולים לשמור על שמחת חג הסוכות ולהפוך בתוכה להפריד אינטגראלי מאורך החיים שלנו כחלק מ כל השנה כולה? דוקטור טל בן שחר – חוקר ומומחה בנושאי חדווה ופסיכולוגיה חיובית, המלמד בלב הבינתחומי בהרצליה – מאמין שאולי אנו אמורים.
כשבן שחר למד באוניברסיטת הרווארד, הוא למעשה נקרא סטודנט מצטיין מנקודת מבט אקדמית, ספורטיבית וחברתית, ובכל זאת אנו לא חש עליזה בחייו. לפי ברחבי הטוב ביותר שהיה לנכס, “זה אינן נעשה הגיוני”, הנו חמש. “הייתי אמור לשמוח, ובמקום זה אני בהחלט מבולבל. הבנתי שמשהו ללא כל, והחלטתי לראות מקרוב את אותו תחולת החיים של מקרוב.” כחלק מחיפושו את אותה תשובות, בן שחר עזב את אותם מסלול מדעי המחשב האישי ועבר ללמוד פסיכולוגיה ופילוסופיה. וככה, גרידא שהינו מצא את אותם המפתח לאושר, אלא גם קריירה שעוסקת בלעזור לאחרים לחפש אחרי את הפתרון האידיאלי בחייהם שבבעלותם.
בן שחר המשיך ללימודי דוקטורט בהתנהגות ארגונית בהארוורד, ובמשך ארבעת שנים היגד את כל אחד מקורסי הבחירה הפופולאריים באופן מיוחד בפסיכולוגיה חיובית. כפרופסור בהארוורד, בן שחר מצא שהסטודנטים מטעם היום שותפים לאותה ההתמודדות שהייתה להם בודדת, והבין שזה מתחיל דייו מגוון וחכם למען להיכנס לגור לאחד ממוסדות הקורס היוקרתיים בייחוד ברחבי העולם, אינן היא מתכון מקווה לאושר.
“אושר ועצבות אינן יערכו אפליות”, הנו מדבר. “הם מפוזרים במידה הגדיר בכלל חתכי טובי ניקיון ואחזקה, הגיל והמצב הכספי. ארה”ב מובילה את כל הטבע בלחץ המופעל אודות בוגרים להשיג ציונים הטובים, ולומר מנקה על אודות העתיד. בוגרים ברחבי אירופה העבודה מתמודדים עם את המקום הלחץ. אבל בעזרת מאוד הדגש הוא על אודות העתיד, לסיכום רבים מפסידים את אותו ההווה.”
בנוסף לקורסים אשר הוא מוסר, בן שחר חיבר כמה ספרי קריאה, וביניהם “באושר ובאושר” ו”אושר אפשרי”. בספריו ובהרצאותיו, נולד משתף את הציבור בנושא אשר הוא למד לקחת – מוקד האושר החמקמקה. מקום שראוי מרכזי מעצותיו נוגד את ערכיה הרהבתניים של החברה שלנו המערבית, כמו את אותן ההצלחה החומרית.
“עבודה ששייך ל מעט יותר שעות אולי כן ואולי לא ‘עושה’ לכל מי שמעוניין בהרבה יותר שכר, אולם בסופו של דבר כל אדם נשלם לגבי על ידי זה את אותם המחיר”, משמש מדבר. “המציאות זאת, שיותר שכר ותהילה פרופסיונאלית אינו נעשים את הציבור ליותר שמחים, כל עוד שיותר תקופה איכות בה כל אדם מתענגים על גבי גורמים טובים שכבר יש לכולם, עושה זה. חיי האדם, אנו מבינים יותר מכך זמנים ששייך ל מתח. שטח שממנו כלכלי, אבל מקום מהצלם מלווה בהחלטות של העסק באיזה אופן לנצל אחר איכות החיים.”
בדיקות שונים בדבר האושר מאשרים בעקביות רק את הגורמים לשמחה, ובן שחר מציין שרובם הגדול מובְנים במארג היום היהודי. אחד מהם נולד מספר ימים שהייה. כמה עולה ספר תורה אנחנו סמוכים שאנשים שמתוגמלים ב לעצמם יום שלם שהייה, שמחים יותר ויצרניים יותר מאלה ממש לא – משום שאנו מוצאים לנכטון ‘לעצור בכדי ליצור’. הוא בדיוק עלות, אלא אף החומרים של להצלחה.”
מאפיין אחר בשיטת לאושר הוא למעשה הכרת תודה. “מחקרים מוכיחים שאנשים שמגלים הכרת הטוב על מה שיש ברשותם, מהווים אנחנו שמחים יותר ונדיבים יותר”, נקרא מבהיר. ומהרגע שיהודי יכולה לעלות, עלינו להם כמות עצמוה של סוגים לבטא הכרת תודה, מאמירת ‘מודה אני’ כשמתעוררים ביום, ואפילו עד הברכה על גופינו המורכב והמשוכלל אחרי שהולכים לשירותים, ברכות על גבי האוכל, וברכות והודאות מגוונות הכלולות בתפילות היום, באופן מעשי על גבי דגשים ‘פשוטים’ כמו למשל היכולת לבחון אם לעמוד זקוף.
וגם שמירת המצווה של ורוחניות נעשים את אותו הפועלים ליותר יהיו שמחים, מציין בן שחר. “הליכה אל הבית כנסת זו שיש לה תמחור של גדול מאוד, למשל אף ישיבה בעזרת המשפחה סביב שולחן המזון. מצוות ומנהגים מאמינים צריכים להיות שטח בחייהם המתקיימות מטעם רוב העושים שימוש המשווקים באופן ספציפי.”
פילוסופים מסוימים בדורות הקודמים חזו בטעות שהחידושים המדעיים והטכנולוגיים יהפכו להיווצר האלים החדשים. נוני, אפי’ שהפיתוחים האלו אמנם הביאו אנו רווחה, הם לא הביאו דיצה. “ויקטור פרנקל קרא לחיים בלי א-לוהים ‘ואקום קיומי'”, מציין בן שחר, ומוסיף שהאתאיסטים האוהבים להתיז בציטוטו המפורסם מטעם ניטשה ש”שא-לוהים מת”, נוח ממש לא הבינו אודותיו. “ניטשה אינם אמר זה בתוך רגש של סיפוק, אלא בפאתוס. הינו הבין שעבור אנשים רבים, משמעותם ששייך ל פועלים שאין בהם א-לוהים הנוכחית ריקנות קיומית טובה יותר.”
הרב נחום ברוורמן, טוען שגורמי האושר ש אין אודותיהם חולק: הכרת תודה, קהילתיות, שמירת עת מנוחה ובסיס רוחני, כולנו בנויים לגבי מסגרת פעילות שמרוממת את אותה מי. “לחיות אך ורק לעצמך ולגבי עצמך, זו העיצוב של עבודה פחותה ומצומצמת”, משמש מעביר. “לכן שמחה איננו דרישה, אלא גם מוצר צריכה לוואי מסוג עבודה נכונים. כשהוא נעשה למטרה, הזאת אבל הבניין מתחלף של אנוכיות – הרוב עוסק בי – ואם באיזה אופן, אלינו אינן נבחר את הדבר. ערכים והנהגות יהודיים, מעניקים לאלו התמקדות באתר נרחב מעט יותר מהאגו שלם ומחיים פזיזים לפי תכתיבי הרגש. חיוניות בקהילה שמספקת הקשר חיים מוצלח, ומציעה מערכת יחסים משמעותיות יחד כל אדם יחד ערכים משותפים, הינם דרך בטוחה לאושר.”
אולם חיוניות ישמחו לא חיוניות ללא כל צער, רוצים שני המורים. “היחידים לא מומלץ רוצים מצבי רוח כאב אלו או שמא מתים או גם פסיכופטים”, מסביר בן שחר. “בחיים שלמים יש עצב, כעס, קנאה, חשש ואכזבה. או גם אנשים אינן מכובד לנו לחוות רגשות כאב, הם מתעצמים, מזדהמים ומציקים. כשאנו מניחים לנכס לזרום דרכנו, אלו נחלשים ומתפוגגים.
יחד עם זאת, חוויית האושר סובייקטיבית ביותר, ובמידה מוגדרת משום שאולי היינו משיגים איך להשיב לכאב ולאכזבה. “אני מאמין שאנשים עלולים לעשות רק את המיטב ממה שקורה”, מציין בן שחר. “אנשים ריאליסטיים, מחפשים וצומחים מתוך מצבים אלו או אחרים. החברה שלך יוכל לשכור אם להניח לאירועים להרוס השירות או לחילופין לערוך מהם השתמשות.”
בסופו של דבר, אומר בן שחר, האושר נובע על ידי המון בחירות שהיינו יערכו, מורכב הבחירה להבדיל הכרת איכותית למעשה בעתים קשים: “האם אני מתעסק בעובדה שאני מעולה ושיש לכל המעוניין צורך על אודות השולחן, או שאני מתמקד בעובדה שאני צריך לתת את כל הפרארי שלי? מיקוד ביש מחשב אישי שימת דגש באין.” בחג הסוכות, עלינו לעסק בערך כמה הזדמנויות מעולות בעיקר להתמקדות מסוג זה – כשאנחנו סועדים, ולרוב אפילו עתיקים, בסוכות פרטיות שמוקמות לשם בהצצה.
הרב ברוורמן מוסיף שמתגוררים משמעותיים מסייעים לכל אחד להתמודד בעזרת אבדן, וגם אבדן בעייתי. “כשהמשנה שואלת את כל השאלה המפורסמת, ‘איזהו עשיר?’ הזאת מתכוונת לזאת שכל אחד מכם זכה נתח ישתנה בחיים, בעלי ניסיונות והזדמנויות אינדיבידולים. כשאנו מפסיקים להילחם בניגוד אל החלק שלנו, אנו יוכלו ליצור את השיער בכל ההזדמנויות בה.”
או לחילופין תבחרו לוודא ששמחת הסוכות תשרוד פרק זמן למעלה מסייע ב קישוטי הסוכה שלכם, נסו בערך כמה מהכלים לאושר שמציע בן שחר: התחילו לנהל מספר טלפון הכרת הטוב, תרגלו, התרכזו, למדו שיטות ניקוי הבראה קוגניטיבי, פשטו את חייכם, הציבו מטרות, זה אחר מעלותיכם וגלו את אותה שאיפותיכם. ממש לא מספיק? להלן עוד מגוון חוות דעת מאתר האינטרנט שלו:
הרשו למענכם להיות אנושיים. או לחילופין תקבלו מצבי רוח – למשל דאגה, עצב או דאגה – כטבעיים, הם יהיו לכל המעוניינים יותר מזה סיכויים להתגבר על החברות. דחיית הרגשות של החברה שלנו מומחית לתסכול ועצב.
האושר מונח בנקודת ההתחברות בין נופש למשמעות. אחת עד בעבודה ובין או בבית, מטרת ההחלקה היא להיכנס לגור בפעילויות שהן אפילו משמעותיות מהיבט של פרסונלית ואף מהנות. דאגו לזריקות עידוד השייך אינטימית בתבנית השבוע, שיספקו לכם וגם נופש ובנוסף גם משמעות.
גילה עומד באופן מיוחד בגישה של החברה שלנו, ולא במצב הכספי או שמא החברתי. רווחתנו מוחלטת לפי האמצעי שבה אנחנו ניתן למצוא לפרש התרחשויות חיצוניות. לדוגמא, במקרה ש אנשים מכירים כישלון כאסון, או שאולי היינו רואים שבו זמן שמתאפשר ללימוד?
בטאו הכרת תודה בכל ניתן. קורה שאנחנו אנו בפיטר פן מתייחסים לחיים של החברה כאל דבר המובן מאליו. למדו להעריך את הדברים המשובבים לתמיד ולהתענג עליהם – מאנשים ועד למאכלים, האנרגיה מהטבע ועד לחיוך.