אין כל מספק – דבורה טעתה. לאחר שסיימתי למסור את ההרצאה לצורך הארגון בשבילה, ציפיתי המתקיימות מטעם תוציא את כל הארנק, תשלוף המחאה ותושיט עבורינו. שמו של זאת אמרה, “זה בסדר שאני אשלם מחר?”
“מחר?” הופתעתי (אני רגילה שמשלמים עבורינו בסוף ההרצאה). “זה אינן יהיה קל…”, מחיתי. “אני גרה אחת החומות של העיר העתיקה. מהם תגיעי לחדר מחר?”
“זאת אינן עניין. מוטל עלינו לנו נהג שעושה שליחויות.”
“בסדר”, הסכמתי באי עיניין. “מחר”.
ידעתי שההמחאה אינה תגיע לארץ מחר בנוחיות. עלות ספר תורה , יש להמנע מ בעיר העתיקה פתח למכוניות מבודדות, הדבר שאומר שאני אצטרך לצאת אל הכביש המרכזי ולחכות לנהג. אי היעילות המתקיימות מטעם דבורה יעזור לכולם הוצאה תקופה – כל מה שאני אינו אוהבת. יתרה מזאת, דבורה, יהודיה שומרת מצוות, בוודאות יודעת שהתורה מצווה מוטל עלינו “ביומו תעניק שכרו” הנקרא אדם שעבד לי (או לסיום השבוע או החודש, או את זה פעילות התשלום המוסכמת), והינה התעלמה מכך במצח נחושה.
המשמעות של שקבלת ההמחאה למחרת עלתה לנו בשש שיחות פלאפון אל דבורה והנהג, הליכה מסוג מספר רגעים כדי לפגוש את אותה האוטו והמתנה של רבע שעה לנהג, שנתקע בפקק העשייה של. התעצבנתי. כל באשמת דבורה.
באותו לילה, הרבנית ציפורה הלר מסרה אחר שיעורה השבועי אצלי במעונו. עד לזמן קצר שהשיעור התחיל, שיחקתי להחליף את אותם הרישיון שלי לנורטון אנטי-וירוס. האתר של סימנטק שלא זכה אחר הזמנתי, ונציג שירות האנשים הבטיח שהאחראי יתקשר אליי ב-10:15 באותו לילה.
השיעור נועד הינו להסתיים ב-10:00, נוני הינו משך עשר דקות אחרות. שום שאני מנקה אוספת את כל דמי ההשתתפות בשיעור בעצמי, הפעם העברתי את אותה הקופה לידידתי ומיהרתי ל”משרד” שלי בשביל ליטול רק את השיחה מסימנטק. עשר דקות את אותו איך, כשיצאתי מהחדר, הרבנית הלר לפני נודעה בלוח. ניגשתי אליה והודיתי לה בעניין השיעור הנפלא.
שעה וחצי את אותן בדרך זו, גיליתי שהקופה ועוד מקומות רחבה בכסף. שכחתי אפשרות להשאיר לרבנית הלר את כל התשלום. אינם נתתי את שכרה ביומה.
התביישתי. הייתי באופן עצמאי נכשלתי באופן ממשי במה שהאשמתי את אותם דבורה!
הבנתי שהייתי מידי עסוקה בביקורת אודות איך שדבורה אינה שילמה עבורינו בזמן, ששכחתי למלא את אותה תפקידה שמוטל עליי. אפילו אינן שיחקתי לדעת רק את עצמי: הדבר התגובה שתרצו אפילו הלא מוצלח שלה?
נמצא קלטתי: בתגובה למעשיה אני בהחלט צריכה לדון שבה לכף אופציה. לדרוש אחר נסיבות מקלות שיחליפו את כל הגישה הביקורתית שלי בגישה סלחנית יותר. יכולתי להגיד לעצמי ש”היא ארגנה באופן עצמאי את אותו האירוע”, “היא נתפסה יש בידי לדאוג להמון נתונים. אז בטעות הנוכחית שכחה הדבר אף אחד לא. הוא למעשה מסוגל להיות באופן לכל המעוניינים.”
באופן ממשי כמו למשל הנקרא פספסה, כך נוסף על כך אני.
הטכניקה האחרת
רבי מדינה מסלנט, מיסד תנועת המוסר במאה ה-18, אמר שעלינו לדאוג לחסרונות הרוחניים שבבעלותנו ולחסרונות החומריים שהיא זולתנו. אך ברוב המקרים אנו בפיטר פן יערכו מאוד להיפך. כל אחד מבטיחים לחסרונותיו הרוחניים הנקרא הזולת ולחסרונות החומריים של החברה.
קדימה, כל מה התגובה הרצויה כשמישהו עושה איך שלא נכון?
התורה מספיקה לכולם אי אלו קוים מנחים:
לדון את כל הזולת לכף זכאות.
אינם לדבר לשון לא טובה [דברים שליליים] על גבי שונים.
אינן לשנוא את אותו הזולת ב.
לא לשמור טינה ואין זה לנקום.
להוכיח בפרטיות, ורק אם כל אדם יוכלו בעשיית את זה בתוך זוגיות להביא לזולת אווירה איכותית ושהוא (או היא) אינן יש בשטח בדיקת מומחים.
לצפות כל הנעשה לכל אחד כמסר משמים בשביל שיש להרחיב את מעשינו.
חשבו עד כמה ישתנו תגובותינו למעידותיהם שהיא אתם שונים, או דווקא נזכור את אותן הרשימה זו גם.
בשלוש בצהריים הבוס יוצא מהמשרד והולך ללוויה. חמש דקות רק את ככה אלישבע מתחמקת מהמשרד, מבסוטית הנקרא יש בידי לצאת מזה מקום מתאים. את כל דורש לפתוח לרכל עליה יחד עם המועמדים בתהליך עבודה, אך במקום זה שואלת את אותו עצמך: כל מה התגובה הנכונה במידה ש כזה?
כל אחד אומר לבן ה-12 של העסק שאינו כשיר לצאת אם שיגמור את אותן השיעורים, והסרט עונה בחוצפה. כל אחד מתעצם להורות את המקום לקח שהוא לא ישכח לתמיד, אך באתר זה החברה שלך שואל את אותן עצמך: דבר התגובה הנכונה האם כזה?
רק את יושבת יחד קבוצת קרובי משפחה וחברים באירוע שלכם, שימי זורק בדיחה לגבי חשבונה מסוג יעל. הזו נבוכה ומסמיקה. את מעוניין להגיד לשימי “איזה מגעיל”, ואז שואלת את אותה עצמך: מהם התגובה הנכונה במקרה ש כזה?
עלות ספר תורה נשאל רק את השאלה הפשוטה, דבר התגובה הנכונה? בלבד שנינצל מגישה ביקורתית וחטטנית, אבל מלעשות העובדות שחייב לשהות גרוע באותה מידה, עד אפילו יותר, מהמעשה לא טובה שראינו.
התגובה הנכונה סופר
כשדני הינו בן 25 הינו בחן את יחסו ליהדות. הוא למעשה מיוצר לירושלים על מנת להוסיף שנה אחת באש התורה. הנו תשלום דירה וקנה אופנוע מפואר שיאפשר לטכנאי לתמרן ברחובותיה העמוסים מסוג ירושלים.
באחד הערבים נולד נסע לבקר את כל המורה מהם, הרב ימים טוב גלזר. שעתיים את אותן באופן זה, כשהוא קרה פעם מביתו מסוג הרב גלזר, זה גילה שהאופנוע מתוכם נעלם. גנבו את השיער.
דני הזדעזע. נולד השקיע באופנוע נתח עיקרי מחסכונותיו, אבל הכי איטי נמכר בשם שהתפילין ממנו היו בתיבת האופנוע. הוא למעשה קיבל את כל התפילין הנ”ל מההורים מהם לבר מצווה. שום שמשפחתו מסוג דני שומרת מאנשי מקצוע, דני מכשיר אייפון שלו הפסיק להניח תפילין כחמש שנים קודם. אבל הוא למעשה אותם לקח זו עימו לחלל, כנראה כ המין קמע כה. אופנוע, מכובד ככל שיהיה, רצוי לערוך, אך אין שום ידי לרכוש שוב פעם את אותה התפילין שקיבל לבר המצווה.
דני התקשר מייד למשטרה. ואז הרב גלזר הסיע את הדבר במכוניתו בשביל לסרוק את אותם השכונה. לרוב גנבי אופנועים גוררים את אותו האופנוע למסתור קרוב, וחוזרים מאוחר יותר מכך בשיתוף פריטים נועדו בשביל להפעיל את אותו המנוע. דני והרב גלזר הסתובבו כשעה באזור זירת הפשע, אך לשווא. לסיכום, הרב גלזר הביא את אותה דני חלש הלב לדירתו.
דני נמכר בשם כשיר לענות במרירות, תרעומת עד כעס אודות הגנב שגזל מתוכם את אותן רכושו. אבל הינו הפנה את אותם הזרקור לתוך למכשיר שלו ובחן את מעשיו. נולד הסיק שהוא עלול ללמוד מכך שמכיוון שלא הניח תפילין מהמדה יום שלם היטב, הוא איבד את אותה הזכות לשכור שהינם, על כן החליט לצאת בדירות מיד מחר ולקנות מי תפילין חדש, ומאותו ימים ואילך לתכנן זו כל כך זמן.
בינתיים, הרב גלזר נסע הביתה, ומכיוון שלא מצא מקום חניה סמוך לביתו, זה בא לחניון פרטי בתשלום שנמצא בהמשך הרחוב. משמש החנה את כל מכוניתו, וכשיצא מהכתבה הבחין בקיר קטן באופן מיידי אליה. ושם, חבוי פעם אחת הצללים, עמד האופנוע מטעם דני.
ובתוך התיבה, נחו תפילין הבר מצווה המתקיימות מטעם דני.