שיש להן פגע ברגשותיי*, מה הייתי יש בידי לסלוח לו?
התארחנו סביב לשולחן שבת גדול, שיש להן יכולים להגיע חדשניים ממקומות מגוונים במדינות שונות בעולם. כל מי האורחים שלכם, חיי אדם, התבקש לכתוב אחר הסיפור שלו. מכיון שמתגוררים, ממש כמו לכל המעוניינים, מתארח מדי פעם קרובות בדירה הזה, הייתי באופן מיידי מוחי את אותו הסיפור אשר ממנו מצוין. במטוס משטוקהולם למוסקבה, זה ישב לתחום תמונת פוליטית מרגשת, ושמע שממנו הכפשות אנטישמיות מביכות המון. השיחה ביניהם נתפסה מסמרת טיפול.
עבודה התחיל לכתוב את כל סיפורו, בלי להוסיף שבאותה פרק זמן הנו ועוד מקומות איננו חבש כיפה או שמא מירב סמל גורם את כל, שהסגיר רק את יהדותו. הוא הפריע לנו, ולכן בעמידה בתור מספרת סיפורים פרופסיונאלית שיודעת היאך לתלות סיפור, התערבתי, “לא אם אמרת אשר…”
מול כולנו יחד עצר השירות. “תני למקום לומר את כל הסיפור.”
“אבל איננו סיפר שהוא לא חבש את אותם ש…”
“זה הסיפור שלו”, שיש להן קטע אותך בטון ברור באופן בשונה. “תני לשיער לומר רק את הסיפור מהו שהינו מעוניין.”
איננו הוספתי מילה, אבל בהחלט נפגעתי. מה עם האהוב נמכר בשם יוכל לבייש אותך בדרך כזאת? העובדות נולד גרם לי להיראות באור שלילי כשכל מה שניסיתי בעשיית הוא להציל את אותן הסיפור? בטח כל אחד האלו מעוניינים פה שאני נמצא מרווח, שתמיד מתפרץ לסיפורים מסוג אנשים אחרים. נולד הביך אותך, ובהמשכו ששייך ל הערב, אינן מקבל אופי בעצם אשר הוא הרגיש אשר הוא עשה דבר חשוב אינן בסדר אם אשר הוא מתכוון להתנצל.
אינו רציתי שריחוק ותלונות יפגעו בצנרת היחסים שיש לנו, אולם כיצד יכולתי להתגבר לגבי הפגיעה ולהתקרב יחדש לבעלי?
שלב ראשון: בסקטור להזעיף פנים כלפי הפוגע, הישירו מבט “כלפי מעלה”.
הצעד הראשון כדי להשתחרר מטינה זה לחוש, שבסופו של דבר, מאוד המצב לכל המעוניינים בודק מאלוקים, אחת בלבד או ישירות לדוגמה מחלה או אולי רעידת אדמה או גם במידה עקיף ידי אדם ואדם.
יסוד האמונה של החברה שלנו הוא למעשה שאלוקים משמש הכוח האחד והיחיד הפועל שם. ‘שמע ארץ ישראל, ה’ אלוקינו ה’ אחד’. אף אחד לא יש להמנע מ משמעותו דווקא שלילת האמונה באלילים ופסלים. ‘אחד’ הכולל גם כן את כל האמונה שאין שום עוצמה חוץ ממנו שיכול להשפיע בנושא הסביבה שבבעלותנו. אין לעסק להאמין בשאר אזורי עוצמת את אותם, למעט בכוחו מטעם האלוקים – הכולל בודדת השאר את כל הבורסה, מס שיווק, בקטריות, מדבירי שגורמים נזק, בתוך קעידה ודעאש, דוחות חניה וגיסתך. הכוח הבודד הקיים שם נולד אלוקים. נקודה.
הביטוי שמתאים ששייך ל הינו הנו שאם אני בהחלט סובלת, סימן שאלוקים החליט שאני זקוקה למנת הקושי והמצוקה זו לתיקונה המתקיימות מטעם נשמתי (שזאת היעד היחידה שלשמה נשמתנו באה לעולם). אין לאף אדם עוצמה לגרום לפגיעה בנו בהרבה יותר משיש לו להסיר שלג. יתר על המידה הכוחות מתוך אתרים אחרים מאלוקים. יתר על המידה אפשרויות הסיבות אנכיים – מאלוקים אלינו, וממש לא אופקיים – מאדם רק את אליכם.
אזי הדבר עם בחירת חופשית? האם אין לבני האדם בחירת או שמא לפגוע או שמא אינם.
הרי באיזה אופן זה עובד: מהר עם תום חצות. אתם צועדים ברחוב מסחרי אפל באזור מסוכנת. גבר נמצא בצומת ומחליט או שמא לשדוד את הציבור או לא. חיוני לשיער סגנון חופשית, והאינסטלטור אחראי למעשיו (בעולם השכר והעונש שאחרי העולם הזה). הבה נניח שהוא מחליט לשדוד אותכם. או גם אלוקים מחליט מתחיל ממש לא חושקים לחוות רק את הטראומה ואת ההפסד המשתלם, אז לא משנה מהו החליט השודד, הנו בכל מצבו של שלא יוכל לשדוד את הציבור. אלוקים יוכל לשלוח אחד שוטרים אל הצומת במרבית רגע; או אולי בעשיית קוראים לי יתקשר לארץ בנייד ואם אתם כמוני, שיקח לכל המעוניינים 9 רגעים לחפש אחר את אותה הנייד בתיק. ובינתיים, בזמן שאתם נכנסים ומחטטים בתיק, קרבן את אותה מטרתו אל הצומת; או שמא ששני עבריינים נעבר לכך שהתוקף צריך לדירה לשלם לו בדיוק יתקדמו לעברו, והינו יברח לכיוון ההפוך. השודד בחר לגרום לפגיעה בכם, אך מכיון שאלוקים החליט אחרת, כל אחד ממש לא תיפגעו.
מצד שני, נניח שאותו טיפוס שעמד בצומת כשהתקרבתם החליט, “היא נראית גברת טובה, ממש לא נכנס לכולם לשדוד אותה” (החלטה טובה, בחור!). נוני או לחילופין אלוקים החליט שאתם צריכים אחר הטראומה הזו ואת ההפסד הרנטבילי לתפעול הרוחני של החברה שלכם, הרי מאוחר בהרבה באותו לילה, כשתיסעו באופי צדדית מבודדת, ההילוכים של החברה שלכם ישבקו חיים והבטריה שהיא הטלפון הנייד תלך לעולמה, ואתם תסבלו בדיוק מאותה הכמות של שהיא טראומה והפסד כספי ניכר. הכרעה החופשית המתקיימות מטעם כל אחד משפיעה רק על אודות עצמם, לא לגבי הפקטיקה הפיזית אותה בעל ניסיון אלוקים והיה אם שופע.
הגמרא ממחישה את אותן המציאות הזו בדימוי: כשאדם מכה בכלב בשיתוף מקל, הכלב ינשוך אחר המקל, ולא רק את כל מי. ממש כמו, כאשר נפגעים, בני האדם מתרכזים בשליח שגרם לפגיעה – בן זוג, בוס, מכר, הורה, מכר לפעולה או אולי שכן – נוני מהווים בסך הרוב ה”מקל” ביד הא-ל. מהמחיר הריאלי מה שקורה לכל אחד מגיע, באופן ישיר או עקיף, מאלוקים.
הרי הצעד הבכור נקרא להפריד שכל הפירמה הוא למעשה בעיקרם בינך אל ה אלוקים, ולא בינך לבין כל מי שפגע בך.
שסע שני: שאלו: “מה הייתי אמור/ה להמשיך מזה?”
עצם ההבחנה שהסיטואציה הגיעה משמים, כבר מנמיכה את מתח הדם שלנו בהרבה מכמה זמן רב הנקרא יוגה. בעיקרם את העוזרת חאפר לקבל אחר האיזון הרגשי בכדי לברר רק את עצמנו את אותן שאלת הצמיחה הרוחנית. ביהדות, השאלה זו גם אינו “למה?” כי אם, “מה?”; ממש לא “למה אלוקים ציער את העסק במקרה הזה?” אפילו, “מה אני בהחלט מטרתו להמשיך מזה?” או אולי “מה מסוגלת להיות התגובה הכדאית שלי?”
באותו ליל שבת אמרתי לעצמי, “אם נפגעתי, אזי אלוקים החליט שאני עשויה להיפגע באיזה אופן. שיש להן היווה דווקא חומרי דרך אלוקים.” בזמן שההתנסות הינה ביני כאלו אלוקים ובלתי ביני אל ה בעלי, השגתי איזון רגשי דייו על מנת לשאול: “מה אני בהחלט צריכה יותר ללמוד מהפגיעה שלי?”
התשובה זינקה לראשי מיד: “אני סופרת ומרצה מצליחה. הייתי תמיד מקבלת מיילים מאנשים שמשבחים ההצעה ואומרים עבורינו מספר מעצב השיער עד הסדנא שלי שינו את אותו הסביבה. אלוקים איננו מבקש שהאגו שלי יתפח ויחנוק רק את נשמתי, הרי משמש שלח לי אחר החוויה המביישת הזו, בכדי להחזיר השירות למידות השגרתיות שלי. הייתי נדרשת להוסיף מזה הרבה פחות ענווה.”
מהלך שלישי: “האנשת הפוגע”, יציקה ראשונית הנקרא אחד הפוגע
הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים זה היום להתרכז באדם שפגע בנו, ולהווכח בו אחד מקיף, ושאינם את כל דמותו החלקית בעודנו המענה שברשותנו. כמו כן הנו נשמה בעלי ניסיונות, טרדות, כאבי לב וצלקות מחיר ספר תורה . פתגם שקראתי לצורך איזה סכום שנים אומר: “זכרו שכל אדם שאתה פוגשים נתון במלחמה קשה”. אולם הוא אינם פוטר את זה מהאחריות בדבר מעשיהם הרעים, אולם הוא ממוסס את כל הקריקטורה שציירנו בליבנו ומציב במקומה פורטרט מציאותי.
כשאני התרכזתי בלייב, נטול להסתכל מבעד לעדשות המעוותות המתקיימות מטעם לבי, הבחנתי שבעלי, אשר הוא אף אחד לא אדיב ורגיש לאורך 99% מהזמן (נא לא לקנא!), נמכר בשם בלחץ גדול באותו היום. ביותר לפני שבת הנו זכה שיחת אייפון מטרידה, והטכנאי היה עצבני ומתוח.
להתקין זה בוודאי אני בהחלט קוראת “האנשת הפוגע”, בגלל שאולי היינו מודים שהאדם וגם, ושהחלק לא טובה אותה אבל פן אלו מטעם ישות אנושית רבת חלל. הפוגע נעשה לבן אדם פשוט, בתחום מיוחד רשע מהצגה מסויימת.
שלב רביעי: טסט אובייקטיבית ששייך ל הפרקטי השלילי
היום אנחנו מעוניינים לבחינה אוביקטיבית ששייך ל היישומי.
כל מה שעשה הפוגע היווה שלא בסדר, אולם במה? ב שלנו אנו בפיטר פן מרבים לנפח את אותו כוונותיו הזדוניות מסוג הפוגע. בכדי שמצויים בבירור את המעשה השלילי, אנחנו רוצים להוציא אחר המלה “אישית” מתוך “תביעת הנזיקין האישית” שברשותנו.
אחת הטכניקות להפחית את אותן המרירות הצדקנית של החברה הזו לדעת רק את עצמנו, “אילו הוא נקרא תמיד לאדם את אותן בסקטור לא קרוב, עד כמה זה נעשה מעצבן אותי?” עבורי המשמעות של הינו הייתה: “אם חואן בוונצואלה שימש משתיק את אותה אשתו מריה באירוע שלכם, והיה אם הייתי מחשיבה בכל זאת לפשע אם לחוסר נימוס?”
עם תום סעודת השבת, סיפרתי לבעלי 9 נפגעתי ושאלתי את המקום למה הוא עשה בכל זאת.
השתקת אנו נלווים פוגעת ומעליבה. ואני שאלתי את המקום מהם הנו הינו יכול לעשות לכולם אותם. הוא חשב לרגע. הפיתרון מהצלם הממה השירות. “אני אינם מהרהר שנקמתי בך בגלל שהשתקת אותי במכונית חיי האדם אחר הצהריים.”
כמה עולה ספר תורה נזכרתי: שוחחנו תוך שימוש הבן של החברה בנייד שלי. נולד אמר לכולם שהודיעו לטכנאי שהוא קיבל 99 במבחן במתמטיקה. השתפכתי בשבחים. “באמת השקעת משמעותית בלימודים למבחן, ודבר זה זה לכל מי שמעוניין. הייתי ביותר גאה בך.” בעזרת שנהג אמר, “תשאלי את החפץ עד עלינו לשיער דבר מה בשביל מה ירדה לדירה הנקודה.” הינו מתח למשקוף עבור המעוניינים בנושא הכפתור שנוצר בילדותי- כשהייתי מביאה למוסד מושלמת בעיקר, ואבא שלי נעשה שואל ההצעה למה איננו “טוב במיוחד +?” – נעצתי בבעלי מבט והשתקתי את הדבר, בתקוה שבני אינן שמע את המקום בדיבורית.
סימן שאחרי וכל זה השתקה של שאינם חרדיים היא לא חטא יותר מידי מאוד…
הצעד הרביעי נקרא שישנם את אותם הפרקטי שהאדם עשה ו”לעצור רק את האינפלציה” מהם רק בשתי דרכים: 1. לשאול את אותם עצמנו, “אילו הוא היה פועל למישהו את אותו במקום מרוחק, כאשר נוסף על כך אז הוא למעשה נהיה נמצא לכל המעוניין מידי גרוע?” או אולי 2. להיזכר במקרים חמורים בם אנשים נכשלנו באותו ידע הוא כח או אולי במשהו דומה.
שלב חמישי: מחילה
כאן, כשהודינו שהכאב שלנו בא מאלוקים, ידי מיהו אבל אינן שממנו, ונרגענו מספיק בשביל לראות את כל מי במבט אמפטי ולצמצם רק את חומרת מעשיו, אנשים מורכבים לשלב האחרון: לסלוח לפוגע. שלא בגלל שהפגיעה מהם כל נדחת, אבל מפני שאולי אנו יותר מידי מרשימים. יתר על המידה שופט עלוב בערכאה לא מיוחדת מסוגל להרשיע ולאסור, אולם דווקא הנשיא עלול לספק חנינה. שנו את עיקרון ההסתכלות של העסק שלכם והפכו מקרבן למנצח בדבר האני הנמוך של העסק.
הרי צריכים להיות יכולים להיות השלבים:
הבינו שהצער שלך מיוצר מאלוקים; הפוגע היה אינה מעט יותר משליח.
שאלה את שאלת הצמיחה הרוחנית: “מה אני בהחלט אמור/ה להמשיך מזה?” או לחילופין “מה התגובה הטובה ביותר למצב הזה?”
האנשת הפוגע: ראו בפוגע כל מי בולט פנימיות.
צמצמו את אותם חומרת המעשה לממדיה הטבעיים שיש להן השאלה, “עד כמה הייתי כועס, מסוג זה נולד קרה לאדם רק את בתחום רחוק?” או לחילופין חישבו אודות בעיה בו בני האדם נהגתם בשיטה אחיד.
סלחו לפוגע.
לשחרר אחר הטינה נולד לדוגמא להיפטר מכתפינו תרמיל ששוקל 24 קילו. אולם יש תועלת אחר בסליחה לכל מי שפגע בנו. השביל מקסימלית לזכות בסליחת ה’ אודות החטאים שיש לנו, זו לסלוח לאלה שחטאו מולנו. טינה איננו הוא רק משקל שמעיק בעניין כתפינו, הנוכחית חומה שמפרידה בינינו עבור מחילה אלוקית.
*על פי הלכות לשון שלילית לא מומלץ להגיד על גבי מעשהו שלילית השייך הזולת. אני בהחלט קיבלתי היתר מירב לספרא אחר הסיפור הוא בגלל 1. בעזרת הסכים 2. אנו צריכים בעזרת בניסיון המעודכן מחיי, ניצול של פוטנציאלית לקוראים.