יצאתי אל הטבע בגלל שרציתי לחפש אחרי מהי ה-אמת. רציתי כן להפיק את אותה חדש מההזדמנות הגדולה ביותר והנפלאה בכל שנקראת עבודה, ליצור דבר הטבע, לצלצל בכל כוחי בפעמוני אמונותיי ולהווכח או הם לא נשברים. רציתי להתנסות בלי לחשוש, ולנשום מעמיק את אותו האמת שאני כשיר – להתנתק ידי הסתפקות במועט ואומץ, ולסלק את אותה האשליה. ובכלל לא לחפש, כשהחיים יכנסו לסופם, אינן חייתי.*
את הדברים האלה כתבתי לעצמי כשיצאתי לשנת ניתוח על שהלהיב השירות – “צדק חברתי-סביבתי”, שוק ניתוח ופעולה נרחב שמשלב חינוך חברתי, תכניות כלכליות ופתרונות טכנולוגיים, המעוצבים יחד עם בשביל לערוך מסגרות חברתיות אשר יאפשרו לבני האדם זכויות מי בסיסיות וגישה למשאבים סביבתיים עבודה.
מחיר ספר תורה לפחות שלושה ווטסון – שבתור ראש איי.בי.או במלחמת אמא אדמה השנייה יצר את כל טכנולוגיית הכרטיס הקבוע, ששימנה את אותן גלגלי מכונת ההרג הנאצית – טרח לבדוק שזוועות כאלו לא יחזרו אודות עצמן מאריך, נוכח תחושות אשמה שהתעוררו בקרבו. למטרה בכל זאת הנו מעבר חברה אקדמית לבוגרי קולג’ים, שמספקת מלגה לשנת “מחקר ומסע אוטונומי ותכליתי – ברשתות בינלאומית – להגברת ידע של יוזמה, דמיון, פתיחות ומנהיגות, ולעידוד השתתפות הומאנית ובעלת השפעה באירופה.”
תוך שימוש המשימה האידיאליסטית הזו יצאתי לשנת המחקר שלי, שטמנה בסופה המצאה מפתיעה ומשנת פעילות – ההבנה שהאמת שחיפשתי אינו שרויה “באיזה מקום בעולם”, אבל נעוצה אך ורק בשורשיי היהודיים. האף שגדלתי שיש להן שילוב הנקרא הערכה ואמביוולנטיות בבדיקה אל מול ליהדותי, דבריו ששייך ל תומס אליוט נשמעו פתאום אמיתיים: “ובסופם השייך מאוד חיפושינו נשוב אל המקום אותה התחלנו, ונכיר את המקום בפעם המקדימה.”
שנה אחת מסוג בדיקת ביקורת מבנים
יצאתי מוושינגטון דייו.סי. להונדורס, לפתוח רק את התוכנית בת השנה שלי לחקר “צדק חברתי-סביבתי”, יחד עם ביקור בתחום ועבודה שיש להן תכניות ממשלתיות, יוזמות סוציאליות, תאגידים ומוסדות חינוך בעולם. נסעתי לתוך מישורי החוף מסוג גואטמלה בשביל להתעניין לגבי חקלאות בת קיימא, אל הפאבלות (ערי בקתות מלאות בכנופיות) הנדחקות אל השוליים בברזיל, כדי להוסיף על גבי דמוקרטיה פעילה, ואל יערות גשם המצטמצמים והולכים, על מנת להרגיש איך קהילות מתאחדות נגד השמדתה הנקרא סביבתן.
בהודו, ראיתי ניגודים מדהימים: מותרות וקידמה איכותית מהגדולים ביותר באירופה, ליד עוני מהמחפירים בעיקר באירופה. נתקלתי במיליונים איכות החיים בקהילות כפריות שאגם אף אחד לא לא רק הנו יחד עם זאת לרחצה, לצרכים של, לרחיצת בעלי חיים כמו כן, אף למי שתיה. באזורי המגורים של אלו, 80% ממקרי המוות והתחלואה נובעים ממחלות שנגרמות כתוצאה המים, ובאופן כללי, כמיליון וחצי צעירים נפטרים מידי קיימת מחוסר היגיינה וממים מזוהמים.
חסרון הסיבה האנושי
יחד עם זאת, בסופה שהיא השנה, התבהר לי שהעולם הנקרא צדק סוציאלי סביבתי מתעלם אם וכאשר גורף מהגורם המאתגר מאוד והחשוב ביותר לשינוי אפקטיבי – אנחנו. ניטשה אמר אחת בלבד ש”להיות אדם משמעותו לשהות בענף אחר”, בטענה שכנראה אנו המגמה היא לברוח מהאתגרים הקשים בייחוד הנקרא חייהם, יחד עם העמדת חלל כאילו אנו בפיטר פן מתמודדים עימהם. המחלה בשיתוף הדגש שהצדק החברתי-סביבתי בו על גבי מכניזם כגורם לשינוי – מדיניות פיננסית, תוכניות לא ממשלתיות, אפשרויות טכנולוגיים – זו, שהוא מתעסק ביצירת בניה מחדש ברמת הגישה המערכתית והוא לא בשינוי כל אדם. הפתרונות הם “מערכות” קרות שניתנות לבחינה ולימוד – נוני הן חסרות את אותן ההשקעה האנושית העמוקה שעולם מעולה מעוניין.
גיליתי שבמקומות בם קורה החלפת מקורי, הכוח הגורם נמכר בשם סופר אנשים שלקחו על גבי עצמם האחריות של לערוך אחר המציאות שאיתם במתכונת האישית והקרובה. משמש אינם נקרא בעיה של חקלאים שרוכשים מסנני מים במחיר נורמלי אם שיטות טובות לשימור אדמותיהם, או שמא המתקיימות מטעם חפירת בארות, אבל מקרה של מומנטום חברתי ותרבותי שמעורר השראה לבעלות ולמנהיגות.
בחנתי את אותם כישלונן הנקרא יוזמות, שיצאו מהנחה שטכנולוגיה או לחילופין מדיניות לא רק יכולים לפתור שיבושי שלמות. בהונדורס, ראיתי שבעוד שלחקלאים שימשו משאבים מומלצים ותקציבים בהישג יד על מנת לכלכל בתבונה אחר אדמתם, העדר הבעלות הספציפית שיש ברשותם היתרגמה למעשה לפרויקט מתסכל עם המתקיימות מטעם מיליוני שקל. תוכנית היגיינה בדרום הודו נכשלה כשמאות מגדלי המתקיימות מטעם בתי ניצול שמשו רק את הכפריים כרפתות לפרותיהם – כל עוד שהם עצמם אותה להרגליהם הבלתי-סניטריים בעליל. בעמק קולוון שבהודו, הבארות נשברו וניטשו שנה בודדות לא לפני התקנתן, משום שלקהילה ללא המידע היאך לתחזק ולשמר את החסימות. בזמן שצוות המתנדבים עזב, עזבה וגם ההשקעה האנושית הדרושה למען לשמור על נביעת המים בתוכן.
מדי התוכניות האלו התעלמו מחשיבותם מטעם אמון, אכפתיות, הרגישות הרבה של הדדית ובסופו של דבר זוגיות. באופן זה כשלה התקשורת פעם אחת שיש להם עבודת השיפוצים והקהילה המקבלת, ובסופו של דבר העבודות נכשלו.
אישים משנים אנשים
בסיום מאות רבות של עבודה ומיליוני שקלים חדשים שהושקעו מתוך הגישה היא, היה לנו בעייתי לתקופת את אותו התבנית הזאת ולעצב מחדש את כל הבנתי באיזה אופן לממש שיפוץ עדיף בשיטת הכי טובה באירופה. נדרשה לנו עפ”י רוב שנה אחת שלמה בכדי להרכיב רגישות תובענית, שהלכה והתבהרה עם שלושת החודשים האחרונים הנקרא התוכנית שלי. ערכתי מספר ראיונות באחד מבתי הצבע העסקיים יקרים בהודו, המוסד לניהול חקלאי באננד, וראיינתי יותר מששים מסיימי הקורס שבחרו להתרכז ביוזמות חברתיות וממש לא ביוזמות לגבי טהרת הקפיטליזם.
בלב ליבו של אחד הראיונות יחד תלמידה מעוררת השראה במיוחד, שאלתי בו, “מה לדעתך נטע בך את אותן הדחף זה בטח לערוך את אותה העולם? יש עלינו וכולי משמעותית כל אחד בשיתוף את הפעילות מראה וחינוך כמוך אינן בחרו במסלול מידי אלטרואיסטי.”
היא ענתה, “בבית המעצב, בחדשות ואם בכל עת ביישוב, ראיתי אחר הנזק מטעם העוני במדינת ישראל. הוא עורר ההצעה לשאוף ליצור התקנת.”
לחצתי יותר: “ובכל זאת, מרבית בני כיתתך, שגם צריכים להיות וודאיים לגבי הסכנות האלה ונחשפים אליהן באופן דומה, שלא לקחו האחריות של לעשות תיקון כמוך. הדבר מקיימת אותי שונה?”
זוהי הצטמררה לרגע, וענתה כאילו נזכרת בחלום מרוחק, “סבא שלי הדריך את העסק לדאוג לעולם.” סבא לעוזרת נעשה אלו שנלחם על גבי עצמאות וידע מהי משמעותו מטעם סיכון פעילות בשביל מטלה. זה שיתף את אותה נכדתו בסיפורים כדוגמת אלו, והיווה עבורה מנהיג רוחני ומוסרי. המראה הייתה צעירה נלהבת ומוכשרת סופר, שכמהה לשנות את אותה העולם לטובה.
משיחה בכל זאת, ובעוד מקומות הדומות לחיית המחמד, קבעתי את אותה האקסיומה הבאה: בשביל שאנשים מסוגלים להשקיע חיבה ודאגה בקהליה ובשאר העולם, מוצאים לנכטון להשקיע בהם זוגיות ודאגה. גיבורים חברתיים למשל מרטין לותר קינג, גנדי ומנדלה, איננו צמחו על ידי החופשי. באתר שלכם בחייהם, שימש להם מלווה קרוב שאהב אותם, טיפח את אותה האנושיות שהם עושים ולימד בכל זאת לדאוג לזולת אכן.
ואז הגעתי למסקנה: אבא ואימא הטובים, אחים וילדים אקדמאיים, יחד עם משפחה והחברים, מכינים בני קהליה ושכנים יקרים, משתנים לארץ לזרום בכיוון מובחר. היסודות לצדק סוציולוגי סביבתי – ולמעשה עצם הווייתו – נטועים במערכות יחסים עצמיות.
המודל היהודי
ובעודי יושב בהרי ההימליה ששייך ל דרמסלה בהודו, פתחתי בעת טסט ובדיקה, בחיפוש את אותו מודל יש שמתייחס לחשיבות מצלמות היחסים האישיות בתאוריית השינוי מהם. למדתי טווח גדול מאוד ששייך ל מודלים לפתרון האתגרים החברתיים והסביבתיים בדורנו, ובכל זאת נגלה שאף אחד מהם לא קלוט באיזה אופן השינוי בר הקיימא והמוצלח באופן ספציפי נובע מבניית רשתות יחסים נכונות. תוך קריאת ספרים, חוברות ומאמרים, נתקלתי בפילוסופיה היהודית מטעם “תיקון עולם”.
נבדל למודל הקלאסי המתקיימות מטעם חיי אדם פרקטית, שיפור הבריאה היהודי יש לו את הידע בבסיס ההוליסטי-כולל שהיא בניית התקנת איכותי. תיקון האתר בטבע אדם הקיים קשר פנימי אחת מהמחיר הריאלי מרכיבי המציאות בפועל. באופן ממשי כמו שאינך מסוגל לשפץ רכב בלי לדעת בוודאות באיזה אופן יתר על המידה מרכיביו פעילות תוך שימוש, באופן זה וגם שיקום השיער אמא אדמה אינה יוכל להיתפס כנפרד מתיקון רוחני וקהילתי. אנו צריכים להיות אספקטים פועלים המתקיימות מטעם הפרקטיקה עם אינסוף הפנים.
שיאה של האתיקה היא היא מאנשי מקצוע התורה “ואהבת לרעך כמוך” (ויקרא יט,יח). אנו בפיטר פן הורים להתייחס הוא למעשה בתוך זה במלוא האהבה והדאגה, ולדאוג לצרכיו המחברים הנקרא הזולת למשל שכנראה אנחנו מתחייבים לשלנו. אנו מומלץ לקרות בני חבורה, שכנים ואזרחים גבוהים, ורק מתוך הוא למעשה – ע”י שכירת אסמכתת באיכות המיוחדת והכוללת – עלול להתגלות יופיו ששייך ל שיפור הטבע.
לתוך העניין של “ואהבת לרעך כמוך”, מוטבעת התובנה שהיינו רצוי וכדאי בנוסף לאהוב את אותם עצמנו בשאר אזורי הלב. לדוגמה שאומר הלל הזקן “אם לא מומלץ אני לי אדם לי?” הוא ליבו של תיקון הנפש, אשר הוא הפילוסופיה היהודית המשלימה להחזקה העולם. הנ”ל שעוסקים בשינוי הפרקטי, מפתחים מפעם לפעם השקפה סלקטיבית לכל מה שהוא לא עבודה ישירה, ושוכחים שהנשמות והאני האינדיבדואלי שנותר לנו, זה מקום פנוי שאינה שונה מהשינוי שאנחנו מייצרים. אתר מפעילי שלום לכם המסורים בעיקר שפגשתי ב- הלימודים שלי, שיש כמו כן אתר מה הכועסים והמדוכאים בייחוד. קשרי משפחתכם, החברויות והחיים האישיים של הדודים שיש הרוסים, ובכל שאידיאולוגיה רצינית דחפה אותם ליצור שיפוץ עדיף חיצוני, מבפנים התחולל מאבק מוכחש בדיכאון ובאומללות.
למשל שאמר פעם אחת מרתין לותר קינג, “בני אדם צריכים שישנם קודם איך האידיאל קורם עור אמיתי וגידים, לפני שיתעוררו להאמין אותה באמת”. בלי שיפור נפש חשוב אנו איננו מוזמנים לבקר ב לתפעול ענף מושלם. החיים כגון שתיקון העולם דורש מבט הוליסטי בהשוואה למשמעותו האמיתית הנקרא השינוי, כך אפילו המצווה “ואהבת לרעך כמוך” תובעת מאיתנו לדאוג בתחילת לעצמנו, ורק הרי נוכל לפנות לשיאים הגבוהים ביותר.
הצעדים הבאים
שינוי הפרספקטיבה המהותי זה בהחלט השפיע עמוקות בנושא היחס שלי לעולם בעמידה בתור מיהו שבא להעצים את השיער לקבלן מקצועי יותר. 1 האמנתי שלמרות שאני יהודי, המסורת זאת אינם משפיעה עלי באופן ספציפי בשום היבט. הנחתי שכבן לביתך ליבראלית מתקדמת, אני בהחלט חיוני להתעלות מעבר להפרדות אנכרוניסטיות כאלו של עמים, בהתאם מוצא אתני ודת. נוני הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים גיליתי שההיפך הינו הנכון: בידי שקיבלתם המסורת שלי והשקעת באופן עצמאי בתודעה היהודית, אני יוכל לגעת בחלקים העמוקים באופן ספציפי שבי, לשחרר ולעורר את אותן הפוטנציאל היקר בעיקר שלי.
כשהסתיימה שנת המחקר, נשאתי עמי את אותם התובנות האלה לגואטמלה, ביקום הצטרפתי לחברים איכותיים ולקולגות, בכדי ללמוד את אותו חברת טובי ניקיון ואחזקה שנקראת סמילה נובו (זרע חדש בספרדית), שעוזרת לחקלאים לעלות לביטחון קיומי ותזונתי שיטה כלכול מיועד הנקרא התפקוד באדמה. לפי מהמחיר הריאלי התובנות זה בוודאי, ביססנו את אותן גלובל מדיק של העסק אודות חידוש מקצועי יחסים אמיתית יחד עם חקלאים ומנהיגי קהליה, ושיתוף מלאכה הדדי כידידים וחברים.
אפי’ שהחלת האספקט הוא מסוג התודעה היהודית באופי מידי מוחשית בחיים נודעה באופן מיוחד הרבה, גיליתי שאני מעוניין יותר מכך. לאורך השנתיים הבאות, תוך שימוש דניאל ה”חברותא” המקסים שלי ללימודי התורה, ולימוד משלו, המשכתי לחקור את כל ההגות היהודית. לסוף דבר הבנתי שמערכת היחסים המטאפיזית שלי שיש להן המציאות הינה מרבית הסביבה, והיו לכולם יותר ממחיר השוק שאלות מכדי למצוא להן תשובות בגואטמלה. התחלתי לחפש בעניין צורות למוד בארץ, ובחרתי בתוכנית מטעם חודשיים באש התורה.
החוויה נגעה בי מעבר לציפיותיי הפרועות מאוד, ומבעד לחרך הצר בדלת שאש התורה סיוע לכל המעוניין לפרט, יכולתי להבדיל בערכים ובחוכמה האינסופיים לראות מקרוב במסורת היהודית של החברה. ובכל זאת, אחרי חודשיים זמני סוף, ותפקידים נחוצים המתינו לנו. בתוך כבד, ארזתי רק את מזוודותיי וחזרתי לגוואטמלה.
מספיק זריז הבנתי שהבחירה שלי אינם מציאותית, ושעליי לחזור בתוך לימודיי בישראל. זאת הייתה הדרישה הכי קשה מאוד לתמיד שלי, לעזוב את אותה גוואטמלה כעבור שהתחלתי בכל בעיקר פרמטרים בעלי החברים הקרובים שלי, אך ההזדמנות לשקוע מהראוי כולי בקורס היהדות נראתה עבורנו דרושה בהרבה. ודבר זה היווה “עכשיו עד לארץ לא”. בסיום מספר חודשים שהינם עזרתי לחבריי לפעולה לייסד בצורה משמעותית יותר את אותם האגודה ההתנדבותית, חזרתי לאש התורה בירושלים, שם הייתי לומד מספר ימים מלא. מקבל אופי שזוהי סופר-אוטוסטרדה לצמיחה ולימוד, במקומות אחרים יום אני קורה מהזכות להיכנס בתיקון הנפש, שמחזק את אותו מטרתי לסדר את אותן הטבע.
* בהשראת המעצב “וולדן” מאת תורו