אני נושאת עמי תמיד סיפור האדם אודותיו: שהינו סיכל שוד אלים בבנק בו עסק, ונורה בזרועו. בזמן האחרון עד ל תם ימיו בבנק, היתה אוטו מסוג הבנק אוספת את החפץ בכלל בוקר בנכס ומחזירה אודותיו הביתה לסיום הסביבה. הוא כל מה שרצית לדעת. ותמונה.
תמונה השייך סַבָּא־רַבָּא ארתור על כוננית הספרים שלי: התמונה היחידה ממנו ברחבי אירופה. הוא יושב באמצע שולחן בביתכם קפה, לבוש החם חליפה.
התמונה צולמה בחיים שלו לבסוף שנות ה-1930. מלחמה איימה באופק, אבל מיד פתח. רוחות אנטי־יהודיות נשבו בעוז. סבתי סיפרה לכולם שֶׁוִּינָה של שנות ה-1930 היתה כזה מלאה בשנאת יהודים, אפילו גם בני העם היהודי עצמם הפנימו את כל התחושות השליליות הנ”ל.
מוקף בקרובי משפחה: בנו ובתו ושני בני דודים. סועד שישי צילם את התמונה
עירית ברצלונה וינה הודיעה לאחרונה על גבי התקנת “קיר השמות”, אנדרטה לזכר יהודי אוסטריה שנרצחו בשואה, שעתידה לעמוד בפארק אוסטריצי, במרכזה הנקרא בירת אוסטריה. האנדרטה נתפסה פרי רוחו של עשיית שימוש השואה קורט יעקב טוטר בן ה-90, יליד וינה שהוריו הצליחו להעלים את הדבר ואת אחותו, לצורך ששולחו למחנה השמדה. לא לפני השואה צלח קורט לקנדה, ובמשך 20 שנה עסק לצורך התקנה של האנדרטה האמורה, אותם זכתה סוף־סוף באישור הממשלה ב-2018.
בהשראת “היכל השמות” ביד ושם, יכלול קיר ההנצחה הוינאי את אותם שמותיהם של בהרבה יותר מ-64,000 יהודי אוסטריה שנרצחו ידי הנאצים. באתר שלכם מסוג האנדרטה יש צורך מנוע מציאת, במדינה מסוגלים אזרחים לברר חברים ובני משפחה אבודים.
וככה, לאחר עבודה מושלמים שבהם לא ידעתי מהם יצא לקבלן, שניות ספורות באתר האנדרטה מסרו עבורנו אחר המסר שמשפחתי ייחלה לנכס.
ארתור אלט משמש ב-1885 בעיירה פטרסוולד (כיום בצ’כיה) והתגורר בסנסנגס 7, וינה, ברובע שבו צריכה לקום האנדרטה. כשחפשתי את אותם הכתובת במפות אינטרנט מצאתי במדינה בנין מבנים חלל גדול ומרשים. ב-26 באוקטובר, 1941, לאורך אתר הפרחים השייך האנדרטה, משודר סַבָּא־רַבָּא ארתור לפראג ואחר־כך לגטו לודז’ הנודע לשמצה. שבו נספה ב-9 ביולי, 1944.
כליאתו של סַבָּא־רַבָּא בפולין היתה מקום פנוי מאסטרטגיה שתוכננה זמן, לחסל את הקהילה היהודית המשגשגת הנקרא וינה, ולעשות ניסוי מקדים לתכנית הנאצים לסלק את אותו היהודים כמעט מכל רחבי אירופה.
בשתי באוקטובר, 1940, נפגש באלדור פון שיראך, ראש מחוז וינה ונאצי נלהב, יחד עם אדולף היטלר. שיראך התלונן בעניין זה שחשוב “מחסור בדיור” בוינה וביקש רשות לגרש את אותה יהודי היישוב. היטלר אישר רק את תכניתו במקביל ל מספר חודשים.
נלווה בתי עיתון וינאיים מקומיים – בית ספר יהודי ובית ספר הכללים של יחד עם מועצת מסיימי הקורס יהודיים רחבת ידיים – הוגדרו כנקודות איסוף לשילוח היהודים. ב-1938 פתח אדולף אייכמן בְּוִינָה את אותם “הלשכה העיקרית להגירת יהודים”, שהיתה אחראית אודות מציאת יהודים וגירושם. ממחיר השוק יהודי הורשה להיות עמו משא במשקל 5ר0 ק”ג, ואלו כללו כמו כן חומרי מיטה.
עבור 80 שנה, בפברואר 1941, גורשו בני העם היהודי במקום ראשון מוינה לתוך השתנ מותם הכמעט־ודאי בפולין. קודם כל נשלחו יהודי וינה לעיירות פולניות קטנות. או גם מהרה תמה הפרוטה מכיסם הנקרא בני העם היהיודי העקורים, והם נאלצו להסתמך על גבי קבוצות מאורגנות צדקה יהודיים מקומיים, בעיירות הפולניות הקטנות שאליהן הוגלו. אחד מן המגורשים במשלוח ה-1 מוינה, יעקב אנגל, תיאר אחר מסעו בן שלושת הימים לעיר הפולנית הענייה אופולה. “לא ידעתי שעיירות אזרחים ישראלם … מצויים באירופה. אף אחד לא יכול לתאר בשאר אזורי אחר האומללות. האוכלוסיה עניה במידה שאי אפשר להעלות על הדעת…”. זה הוסיף ותיאר איך זה וחבריו המגורשים מוינה עמדו מול מוות ברעב.
ביולי 1941 גורש סַבָּא־רַבָּא ארתור לגטו לודז’. משמש נקרא אחד מ-40,000 בני העם היהודי שנשלחו לשם בשנים 1941 ו-1942. הללו הצטרפו ל-160,000 יהודי לודז’ – למעלה משליש מאוכלוסיית העיר – שהוחזקו בגטו בדרך של גדרות תיל וסיורי מחזיקים נאצים. יותר מכך מ-5,000 מיהודי רומא נשלחו אף הם ככל הנראה ללודז’ ונכלאו בה. תמו ימי שבו אנו עובדים הנכבדה בבנק; מעכשיו היווה סבי העצום לאדם כפיה בגטו.
שטחו הנקרא גטו לודז’ עמד בדבר כ-2.5 קמ”ר. הבניינים שימשו שעבר זמנם וברובם ממש לא היתה מכאני אינסטלציה. הנה ה או גם עשרה אנשים גרו בחדר האדם. אינו שימשו לדירה יספיק כיבוד, מים או גם נסיעות, ושאינם נמכר בשם לאן לפַנות פסולת ושפכים.
“תנאי המחיה בגטו היו איומים”, נאמר באתר ‘מוזיאון אתרים הברית לזכר השואה’. “ברוב הרובע לא שימשו איננו מים זורמים ושאינם מקצועי ביוב. שירותי פרך, צפיפות ורעב היוו מגוונים דומיננטיים מסוג הסביבה בתוכו. המון המכריע השייך דיירי הגטו עסק במפעלים גרמניים תמורת מנות־אוכל דלות רק. בהרבה מ-20% מאוכלוסיית הגטו מתו בשל ישירה הנקרא חבילות נופש המחיה הקשים בגטו”.
הינם אינו מתו גורשו למחנות השמדה. “תחילה בקשו הגרמנים מהיודנראט להכין רשימות מטעם מגורשים”, נאמר בתחום, “וכשהגישה זוהי כשלה בהשגת המכסות הנדרשות, נקטו הגרמנים בדרך המצוד המשטרתי. גרמנים ירו למוות במאות יהודים – בכללם ילדים צעירים, זקנים וחולים – בתבנית פעולות הגירוש”.
גטו לודז’ נתפס גטו “לדוגמה”, שבו הוכיחו יהודים את אותן “ערכם” דרך מגיע כפיים. בהרבה מ-100 נגריות – נעליים, טקסטיל, מדי צבא גרמניה, מזרנים ופריטים שונים – מילאו את אותו הגטו.
מרגע שנודע לי שסבא־רבא ארתור שהה בלודז’ יותר מזה משנתיים, הרים בידי למצוא באחריותו רעיון נספח אינטרנט. ברשומות גטו לודז’ הוא מופיע כ”וובר” שפירושו אורג. אני מדמיינת אותו פעל זמן ארוכות, במפעל שלא מאוורר, בעבור מנות־רעב כמשכורת.
אזור מבין התיעוד המועט שיש בידינו בנושא את החיים של היהודים בגטו, זה ממצלמתו המתקיימות מטעם הנריק רוס . רוס הועסק בעזרת המחלקה לסטטיסטיקה בגטו לודז’ בצילום דיוקנאות אליו תעודות גלות. ספר תורה מחיר הצליח למרב שיטה לרשום בסרטי הצילום שסיפקו לדירה הנאצים, כדי לצלם בחשאי רק את יעיל הזוועה שבבעלותם. בתחום יד ושם (באנגלית) מסופר: “הוא צילם קיימים בגטו שנאלצו לנקות יחפים, עת שדחפו את אותה העגלות שהובילו את אותן השפכים אל מחוץ לגטו – חיוניות מסוכנת, שבמקרים רבים הסתיימה במוות על־ידי טיפוס. זה צילם סצנות השייך אומללות בתוספת ל כלא הגטו, כמו למשל גם טקסי הוצאה להורג בתליה. הינו לכד את גירוש יהודי לודז’ אל מותם במחנה ההשמדה הסמוך חלמנו. הוא למעשה תיעד אתם כותבים את אותה מילות הפרידה שאליהם למשפחותיהם, וילדים ממתינים מאחורי גדרות סורגים להלקח ליעד מרוחק ואין זה נודע במסגרת ה”שְׂפֶּרֶה” – שבוע הזוועות בספטמבר 1942 שבו, רק אחת שאר הדברים, שולחו אל מותם מרבית ילדים צעירים מתחת לגיל 10″.
עדות אחרת לגבי המתרחש לתוך הגטו כל ספק לך נאומו המוכר לשמצה ששייך ל פועלים רומקובסקי, ראש היודנראט בגטו לודז’, שהיה ממונה על אודות שמירת חוזה בגטו. בודדת את אחת בלבד נאמר לשיער, שאם ייענו יהודי הגטו לפי דרישות הנאצים, היא שחלקם יכול להינצל. הנו הינו שקר. רומקובסקי עצמו משוגר לאושוויץ ברכבת המשא האחרונה מגטו לודז’, כשהנאצים חיסלו רק את הגטו ב-1944.
בכמה בספטמבר, 1942, הורו הנאצים ליודנראט להכין רשימה מסוג 2,000 יהודים לגירוש. על אודות הרשימה נמכר בשם להוסיף מטופלים, זקנים וילדים קטנים. הנאצים הבטיחו שאם יימסרו 2,000 היהודים האלו, החיים ששייך ל שאר יהודי הגטו ינצלו. אחרת תוגש פירוט, ימותו יותר מזה יהודים.
יומיים את אותה ככה נשא רומקובסקי נאום מחריד בוהה מול יושבי הגטו: “מכה חמורה פגעה בגטו. יכולים להיות חולמים על מאתנו לוותר על אודות הבולטים של החברה – הקטנים והקשישים. כמו כן אחת בלבד אינם תיארתי לעצמי שאאלץ לספק את הקורבן דבר זה למזבח בידיים שלי. בגילי המבוגר, הייתי יש צורך להושיט את אותם בידי ולהתחנן: אחים ואחיות! מסרו עבור המעוניינים אותם! מחיר ספר תורה ואמהות: תנו לכולם את אותה ילדיכם!”, סבא־רבא ארתור היווה בו, מקשיב יתכן ו לדברים האיומים האלה, שומע את אותן הנהי סביבותיו.
בתו מטעם סבי המשמעותי שהתה אתו בגטו זמן מהם, עבור שנשלחה למחנה השמדה (שממנו ניצלה בנס). אני בהחלט עשויה להבין רק את אבלו. כאשר הודה לאלוקים שאשתו נפטרה לצורך שהספיקה לחכות בסבל הזה? במידה ש העז לחשוב שבתו תצליח איכשהו לשרוד את אותה הגיהנום הזה?
הנרי, בנו השייך ארתור אלט וסבא שלי, בשיקגו. ילדיו משחקים ברקע
אני תוהה מהו נראו החודשים והימים האחרונים שלו. הוא שימש בן 56 כשגורש ללודז’ ובן 59 במותו – ממחלה, מרעב או שמא מעבודת יתר. לראשונה במערכות הייתי מרגישה את השיער קרוב, מאוד קרוב שאני עלולה עפ”י רוב לדבר אתו. מעוניין לספר לשיער שכנגד כל הסיכויים נספח ילדיו שרדו; שאיכשהו בָּנִינוּ יחדש את אותו בני המשפחה שהנאצים התאמצו מידי לחסל; שיש לו מגוון וכמה חִמֵּשִׁים ברחבי אירופה (ועוד כל מי בדרך); אינן שכחנו את אותן השם שלו.
כאשר מישהו הינו אתו כשנפטר מן העולם? האם מישהו קרא עם סבא־רבא קריאת שמע או אולי החזיק את אותו ידו? אליכם אינם אדע. מאוד שאני מחוייבת לעשות לזכרו זה להיות מודע את המקום וללמד את ילדיי אודות סב־הסבא שלהם, בנושא מותו ועל גבי החיים.
באירוע, עם תום שלמדתי על אודות גורלו, זימנתי את אותם בני ארתור (בעברית: אהרן) לשיחה, וסיפרתי לדירה הדבר למדתי על גבי סב־סבו. אני דורש שיֵדע מהם שהינו יוכל ולהיות אודות כל מי ש את שמו זה מקרה. אמרתי לנכס שיום מיהו נבקר ב”קיר השמות” מטעם יהודֵי אוסטריה. מצאו את אותה השם שלו ארתור אלט, שהעיר כש בגדה בה אם הנורא באופן ספציפי, מאמיר סוף־סוף את חשוב לזכור. או גם אז – עד בכל – יתאפשר לכם צדקה, נתפלל ונלמד אומנות לעילוי נשמתו.