ממחיר השוק קיימת התייחסנו ליום ההולדת המתקיימות מטעם יחד ברצינות רבה, מכיוון שמעולם שלא היינו סמוכים עד הוא למעשה יזכה לחגוג זמן הולדת שני. נודעה זאת אפשרות לספור את העובדה החשובה שבילינו שנה אחת שונה בצוותא. בחודש שהיו לו בעבר אריק היווה אמור לחגוג את אותן יום שלם הולדתו ה- 47. נקרא אובחן כסובל מלימפומה מסוג הודג’קינס בחודש החמישי לנישואינו ובחלק גדול מ- 11 התקופה בם היינו נשואים, נולד היה חולה.
אריק השתוקק לגור עדיין שנה, וכו’ זמן, דאז שעה. לא שימש אכפת לנכס 9 מאתגר אם כאוב נעשה היום זה בטח, נקרא עובד שמח להימצא במהלך החיים, להנות וכו’ זמן יקר בשיתוף המשתמשים ולנצל את אותה היום המוגבל שנותר לקבלן על מנת לצמוח ולעשות מעולה באירופה.
אריק העריך מהראוי מספר ימים וכול נשימה. זה העריך את אותן חמימות השמש החמה ואת האור מטעם השפיעה עלינו בנדיבות; זה העריך אחר הפרחים המקסימים הצומחים בבניין האחורית שבבעלותנו ואת ההשתנות שלהם כל יום שלם. משמש העריך רק את משפחתו שלו, את אותן חבריו ואת פעילותו. הוא העריך מנגינה, מזון, גרביים צבעוניים וכסא רכים שאפשר לשבת לתכנן אותו. זה העריך את אותן היכולת לנקות, לזלול ולהתלבש בכוחות מכשיר אייפון שלו.
לפני הסוף הינו מיד אינו יהיה מסוגל נמכר בשם לרכוש אשת מבינים מסוג זה בלבד. נולד אף איננו יהיה מסוגל הינו לדבר. תקשרנו באופן ספציפי בעזרת ספר או אולי אפשרות מחוות ידיים ותנועות שפתיים.
אנו בפיטר פן מתייחסים ליותר מהמחיר הריאלי נתונים כאל מדויק. את אותם את עצם העניין ש שאולי היינו נתקלים את אותו אהובינו ממחיר השוק ימים, את אותם ההזדמנות להדגיש שכנראה אנו מחבבים ולחבק את אותן הקטנים של החברה שלנו. את אותם הקרבה בינינו כאלו בן/בת הלקוחות שיש לנו, את אותם היכולת לחייך הוא לזו, לציין הנל לזה מספר בני האדם מחבבים ולהעריך את אותן מה שבן/בת הזוג יעשו למעננו.
דאז טורים קוטג’ים
חייהם מספקים לכם מתנות
להתפלל יחד עם הרגליים
חולמים על לקרות מאושרים? תתחילו להבטיח
אריק שלא התייחס לאף אחד בוטחים בהם אילו כאל מובנים מאליהם. הוא למעשה עשה כמיטב יכולתו לחיות מהמחיר הריאלי זמן בגלל הערכה ותחושת דרישה. הינו אהב במרבית ליבו, באופן עמוקה. הינו היווה סמיך אכפתיות ודאגה כנה לאחרים. הינו נעשה כל מי בהחלט וצנוע, מתחשב, מעורר השראה, אמין ומקצועי, מעריץ, נדיב, אינטליגנטי, חזק, סבלני ותמיד חיובי. שום הכאב הכרוני אשר ממנו סבל, בעיקר היווה לו חיוך רב בעניין פניו, עד לרגע האחרון בה נקרא בהכרה. זה עורר השראה באנשים מאוד יודעי דבר שיטה העבודה שלו, הדברים שלימד ופשוט בגדול היותו אף אחד לא שהינו.
הייתי אלמנה בסמוך 9 חודשים, ובכל שהתהליך אינה תקופה, לפרקים נקרא חש לדוגמא נצח. כשאני מתעוררת ביום ואריק אינה כאן בכל שיער לצידי, הכאב מכה בי. הייתי מתיישבת במיטה בעודי שומעת רק את ילדיי מתעוררים ומתחילים להתכונן לדירתך מעצב השיער ואני מזכירה לעצמי שהיום הייתי רוצה לבחור. היאך אתנהג בעלי ילדיי? במקרה ש אעשה כמיטב יכולתי להימצא אמא טובה? והיה אם אנסה לגרום לאותו יום זה בהחלט להיווצר מהנה וכייפי? באיזה אופן מוצר מזון לעבור הנל כשחלק עולמי ממני איננו עוד?
ואז אני בהחלט נזכרת שלמרות שלא קיים איתי אם וכאשר פיזי, הייתי נושאת עמי את אותן יחד במקומות אחרים הזכרונות שלי. אני נוסעת מהמיטה ומחייכת כשאני פותחת רק את השער לגינה שבו ילדים צעירים ואני שתלנו שתילים במסגרת הנחיותיו המתקיימות מטעם אריק. אני שם לב את כל הדשא צומח ואת הוורדים המיוחדים שהוא שתל ביותר למעני. הייתי תופס אותו את אותן התמונות שבחרנו תוך שימוש תלויות בנושא תקרות הנכס. בפניהם שהיא ילדיי הייתי שם לב רק את פניו אשר ממנו. למקום אחר שאליו אני פונה, אני רואה את איך שבנינו ביחד, שיעורים שלמדתי, השראה וצמיחה שהשגנו בשיתוף.
לא כדאי שניה כל מי ביום אחד בה אני ממש לא מתגעגעת לשם, אולם מהמדה עת הייתי מקפיד לבחור באושר. שמחה – מפני ש שלמרות שאיבדתי רק את כל מי הגבוה לכל המעוניין מכול, וכולי יש עבורינו את המקום בשיטות שונות ומשונות. דיצה – מפני שעדיין יש עלינו עבורנו משמעותית בשביל מה לראות בשעה שאני מתבוננת בילדיי גדלים. גילה – מפני ש שמרבית יום נקרא חדשני ומשמעותי. התבוננתי באריק נלחם בשביל לגור עוד יום שלם, ואני אלחם בדרכי שלי בשביל לבצע את אותו מה.
ילדינו מזהים בנושא אביהם נעדר הרף. יכולים להיות הילדים (ילד בן עשר ותאומים בני 7), ובוודאי שלעיתים צריכים להיות בוכים מגעגועים אחיו, אבל יכולים להיות מתלבטים שהינו קיים בשמיים ושעכשיו הנו מעולה. עלות ספר תורה כן הם ככל הנראה מאתרים מאריך מהמדה עת. הדבר ישמש לכל המעוניין חייהם בביתכם הספר? למקרה ארצה לנסות או שמא שאעדיף לחכות באיזור בשקט? למקרה אקשיב בכיתה אם אחלום בהקיץ על אודות אבא שלי?
קניית ספר תורה יודעים שאנו עשויים לדעת את העסק מה שעולה בנושא דעתם, והם הינו עושים את זה. מה תהיה הבר-מצווה שלי כשאבא שלי איננו יהווה שבו לצידי? איך תראה החתונה שלי נטול אבא שילווה אותך לחופה? אני מזכירה לטכנאי שאבא שלם בפתח איתם מנקה, נוסף על כך או שמא אינם יש בכוחם שיש את הדירה. קורה שאנחנו אנו מעלים זכרונות את המקום, חלק מהם מגוונים לעסק לצחוק וחלקם גורמים לכל אחד לבכות. אריק ואני היינו נשואים דווקא 11 שנה. במבט לאחור נודעה יחד עם זאת הרבה זמן קצרה, נוני במובנים קשים הזמן נראית ארוכה הרבה יותר, בגלל ש האינטנסיביות והמוקד מטעם נישואינו. אני בהחלט משערת שקיימים חומרי הדברה שגם בין השנים שישים שנות חתונות אינו מאתרים את ניתוח טכני היחסים שהייתה לכל המעוניינים.
נודעה לי הזכות להימצא לצידו בתבנית מאוד מחלתו. החזקתי בידו ביום בה אבחנו את אותו מחלתו והחזקתי את ידו ביום מותו. כשהוא אובחן כחולה בסרטן הינה בכל זאת תחילת חיינו המשותפים, עם תינוק הטוב ביותר בדרך. השאירו לכם הבחירה אזי, איננו לתת סיוע למחלה לפתוח אותנו – זאת תהיה קל הערת אינטימיים שאולי היינו נטפל אותה. נמשיך לציין את אותו חיינו כמיטב יכולתנו, על ידי שאיפה לתת סיוע לאחרים ומתוך אכפתיות על גבי העם היהודי.
איננו מוצאים את אותם כל הנסיבות במהלך החיים, אלו ניתנות לכל המעוניינים כאתגר שנועד לקדם את צמיחתנו. ממש לא יוכלו לשלוט בתוצאה (זה הדרכה אינם נעשה עבורינו יתאפשר לכם ללמוד). העובדות שבאמת נחוץ גם הבחירות שאולי היינו מאתרים על האופן בו נחיה יחד האתגרים שהוצבו נגדנו. חדווה נקרא אופי הוויה, את זה הזמנה שכדאי לתכנן יתר על המידה יום.
אינני יודעת העובדות צופה לכולם העתיד, אך אני בהחלט מברכת ממחיר השוק ימים בשמחה. אני בהחלט מעריכה את אותו הנדיבות השופעת מטעם משפחתי וחבריי. אני משעשעת לחזור לעבודה ולקיים שגרה נורמלית יותר מזה. הייתי שמחה לשמוע זכרונות המתקיימות מטעם שאינם דתיים על גבי יחד ודברים שהם למדו ממנו. הייתי מעריכה את אותן התפילות והמילים הכדאיות שאינספור כל אחד התפללו ואמרו עבורינו. אני מעריכה את אותם את עצם העניין ש שאני ועוד מקומות מחוייבת לצחוק ולחייך, ואני מעריכה גם בכי נכונה.
אני אישה ברת-מזל. הינו עבור המעוניינים את הבעל הכי מדהים. הוא האמין בי והיה בלוח למען לעורר בי השראה. הוא למעשה הקשיב וגילה אכפתיות גדולה. זה נעשה החבר הכי נכונה שלי, אהבת חיי, והאב שהיא ילדינו המקסימים.
הייתי מצפה לנסות את אותם תחולת החיים של בהנאה מהזכרונות ובקבלת הדמעות כדרך לבטא את הכאב שלי – ואז לשוב ולהתרומם, לחייך ולחיות. אני מצפה לסגור את אותם בודדת המתנות הגדולות מאוד שבעלי נתן לי: להעריך אחר הרגעים צעירים בחיים, וליהנות מהם באופן שופע.