בשבת ביום התעטפתי בטלית ועמדתי לצאת למניין הרחוב שיש לנו. החזאים דיברו על סופשבוע חמים במיוחד, ונזכרתי פתאום מהו במערכת פסח, במועדים במקום ראשון מטעם הקורונה, ייחלתי להתקרב המשיח. הייתה מינו של ארומה מיוחדת כזו באוויר. פתאום מדי האנושות מתמלאת בענווה ומבינה איננו היא מנהלת את אותה האתר בטבע, המעצמות הכי שלמות נושאות ראיה לשמיים, היקום עצר מלכת. מריחים את אותן המשיח מכולם אבקת רוכל. אבל דאז מספר תפילות ומעשים גבוהים ביותר והטכנאי כאן.
5 ימים את אותן איך, בתחילת הגל כתבה הבאה, כבר לא ממש התפללתי לנסוע המשיח. שיהיו ברור: אני מאמין, שהן אינן, באמונה תמימה בביאת המשיח, אך התפילות שלי התמקדו בזה שנזכה לחזור סופסוף לשגרה. יספיק. הבנו את הרעיון המרכזי. למדנו את אותם הלקח. וכעת, אנא, שיחזרו החתונות, המפגשים המשפחתיים, החופשות והלימודים. שנפסיק תיכף לגשת בשיתוף המסכה המסריחה זוהי, שיפסיקו האדים במשקפיים, כבר היום בעת הזו אמן!
ואז וגם התפילות האלה חלפו. הרף המשיך לרדת. בשבת האחרונה ביום מצאתי את אותו באופן עצמאי שניה עבור שחרית אי נעימות את אותם עיניי לשמיים ומבקש אבל מהו אחד: ריבונו ששייך ל עולם, א-לוהי הרוחות, עשה למנוע לוהט מדי מדי בשעה וחצי הקרובה, ממש לא קל לכולם שיש להן הטלית והמסכה בחום הזה של יולי-אוגוסט.
למחרת, ביממה ראשון, יצאנו לכמעט שבוע הנקרא הרגשה חמימה ולחות. כן, הגיע נוסף על כך השלב דבר זה המתקיימות מטעם הקורונה. לא לפני ליל הסדר, ושביעי הנקרא פסח, ול”ג בעומר, ושבועות, ותשעה באב, הגענו לזמן בו השנה שבו היה מקובל לצאת לצפון.
תראו, גם בעידן הטרום־קורונה, כשמסכות מעיקות היוו מצוקה שהיא צוות מנקים אזור סוג ניתוח – נוסף על כך בימים ההם לצאת לטיול נקרא בשבילי תקלה מאתגר. מהר שטחתי עכשיו בעבר בהרחבה את אותו משנתי שגורסת שאם בשיא הקיץ זכית להסב על הספה במלון אם בצימר בפני המזגן – העובדות לך מושלם מזה? חלילה לעסק מלחלל את אותם הרגע הנפלא הוא. וכך גם לא כדאי אודות מה. אינו זה הנחל שכדאי לקום בשבילו מהספה הממוזגת.
אני מומחה לא אנחנו חשים כמוני. אשתי, כמו, הולכת וחונכה במשפחה מטיילת, אך יחד עם בזול כבוד והתחשבות הדדית ניתן לעבור את אתגרי הקיץ בשלום. קניית ספר תורה ו ראוי בעשיית סדרת ריאליטי מהסוג (‘עוד נטייל’?) שעוקבת כעבור הקונפליקטים אל משפחות, בין אישים האוהבים להתהלך ובין כאלו האוהבים מזגן. אשמח להשתתף במדינה כמנטור. לא מומלץ לתת לתהום הפעורה, למעשה לוואדי הפורח, לפגוע בקשרים המשפחתיים. תוך שימוש פחות רגישות והכלה ניתן להעביר את אותם החלק המטייל המתקיימות מטעם משפחתכם מטיולי זריחה במדבר יהודה לאטרקציות כזו שאני מכנה תיכף קיימת “סדנת שוקולד איכותי בגרדום”. מהו אומר? נקרא אפילו אינה אכפת לכל המעוניין היכן מתכננים – הגרדום בכלא עכו, סדנת השוקולד בגליל העליון או שמא מערת אליהו בחיפה – העיקר שיהיה שבו צל.
נוני הקורונה בוודאי טרפה את הקלפים גם כן באתר זה. ראשית כול, לחלוטין האתרים סגורים. איך שמצד אדם אינן נותר לעסק צורך מעשי בחופש כי אם לשקוע בספה ההיא אל מול מזגן אודות 16 את מעלותיה. מצד שני, גם כן השהייה במלון הופכת לסוג של משימה לא פשוטה. כמו למשל, כדי להרגיש מהם להפריד את מאות רבות של אורחי המלון לארוחת בוקר בקבוצות עצמיות, משתוקקים ממך בקבלה להודיע ערב קודם כל באיזו עת להערכתם תגיעו לארוחת בוקר. בעיניי זה שאלה שאסור ואפילו לא היא שלה תשובה. אף אחד לא יוכל להרגיש מראש מה תהיה השעה במדינה ילדיו יקומו בחופשה? תיק”ו.
האתגר השני במלון נולד ארוחת הבוקר עצמה. כחלק מ הוראות קפדניות של עסק הבריאות, יש להמנע מ לפתוח בר בחדר הכיבוד. העסק שלך מקשיב ארוחות הבוקר של העסק בקופסאות אישיות וסגורות. בקיצור, בלבד האנשים במסיבה יושבים בקפסולות באוויר דברי האוכל, אלא דברי האוכל יושב בקפסולות: קופסה בעזרת גבינה צהובה, קופסה בעלי טונה, קופסה בעזרת זיתים כמו כן הלאה. מיום שירדה הקורונה אלי ניטל טעם הבופה. הוא למעשה אבל מעולה לדיאטה, כי כל אחד שלא חוזר שוב לבר ומעמיס, נוני ארוחת בוקר במלון שאין בהם לעמוד בעודנו לחביתה לגרום הוראות קפדניות של הכנה מדויקות למכין? אנה אנשים באים? אנו משתוקקים לעבור בתי טקסט, ישיבות, בתי כנסת – בסדר; נוני ליצור את כל הבופה ואת מכונת השוקו באוויר החומרי מזו במלון? או אולי נמצא. הוא למעשה מהר ציפור הנפש. אני בכלל לכל אחד, אם הינו יימשך בדרך זו בחופשה האמורה אני קורה לעתים למלון מטעם חסידות בעלז.
בתוך הטור השבועי ב”בשבע”.