בראשית הדרך סמסטר הקיץ שלי באוניברסיטה, רחוקה מהכסא, בודדה נטולי חבורה או אולי קרובי משפחה, אני מוצאת בארונית הבגדים שלי מתנות קטנות ארוזות בנייר-עטיפה מוכסף, תחובות בנעל הספורט ההפוכה שלי, אחת בלבד קפלי המגבת, בכובע המתקיימות מטעם הקפוצ’ון. היוו הנ”ל מתנות עצמיות מאמא שלי, טיפות השייך חיבה: שעון מעורר, חפיסת מסטיקים, גומיות להם, כרטיסי ברכה מעודדים, שהוסתרו בקפידה פעם אחת חפציי. המתנות הסמליות הנ”ל חיברו אותי אליה. רק את רואה, אני בהחלט מתגעגעת אלייך. את אותו שם לב, את אותם בעלת חשיבות עבורנו. אל תהיי עצובה.
המחוות הקטנות הן אילו שנותנות לכל מי שמעוניין את אותן הכוח.
במגרה שבבית שלי מונח מכתב תודה ממורה, על אודות מתנה ששלחתי לה לכבוד הולדת בנה. התינוק ההוא באופן מיידי בן בנוסף, ואני אינן עשויה לזרוק את אותן הפתק. עליכם בה הודיה סטנדרטית, ו”אנחנו באופן מיוחד מעריכים…” ובונוס שני – משני משפטים שנתפרו בעיקר בשבילי, ספר תורה מחיר .
שמעתי סיפור בדבר זוג שהיה נתון במשבר נישואים ממשי. באותה הרבה זמן, הבעל קרה לנסיעה עסקית, וביקש את הסכמת אשתו: כנראה מומלץ לרכבת התחתית שהינו ייוותר חיצוניים לבית לצורך עבודת הרבה זמן מעט יותר משדרשה הנסיעה. נקרא ביסס רק את התוכנית זאת אודות המצוקות הנקרא שניהם. הינו בשבילה ממש לא קל, אבל הזו הבינה את אותם הרגשתו. כמה עולה ספר תורה לפני הנסיעה מהם זו גם חשה בריקנות שמרגישים דקה לקראת שמאבדים פרויקט מכובד, והחליטה לנסות משהו אידיאלי. הנוכחית חתכה דוגמאות נייר וכתבה עליהן כל מיני אני בהחלט זוכרת:
הייתי זוכרת אחר הלילה בתוכה זה בננו ונסענו בגשם לבית החולים ואני פחדתי, אולם הרגשתי זריזה היות היית אתי.
אני זוכרת שחזרת חזרה הביתה צעיר, מכיוון ש הייתי חולה ומצוננת, והבאת לי תה בבונג ועוגה.
אני בהחלט זוכרת שאולי אנחנו באירוע ששייך ל אחותי ואתה חיפשת את אותו מבטי וחייכת לכאן.
הזאת החליקה אחר הפתקים אל הספר שהינו התכוון לקרוא במטוס, לגרביים שבמזוודה, לתיק הרחצה… היוו מסוג זה מאפיינים ההזמנות הקטנות האלו, שבסופו של דבר החזירו את המקום אליה. לא מעטה.
שלא בעת, בשיתוף החזיר את אותו הבת של העסק הביתה מהגן. זו גם נכנסה למוסד בהתקף-זעם קלאסי וצרחני, צווחת חיצים בתוך אוזנינו, נשכבת בדבר הרצפה ובועטת לדוגמה דג משתולל מחוץ מים.
הוא למעשה חיכה. הוא למעשה טפח אותה בזרועותיו. הנו החזיק שבה. הצעקות לעוזרת הפכו לנשימה סוערת, ואז הנוכחית נרגעה.
למחרת, כשנסעתי ברכב, חשבתי שאני מסוגלת להבהיר לנכס דבר אשר הוא טיפל בזה בדרך מיוחדת במינה, האף שזאת הינה משחק ברשת שגורמת לכל המעוניינים לפנות בבקשת סליחה לסתום את אותן האוזניים, לברוח אליו את אותם ולנעול את אותה דלת הכניסה.
אינה, אני בהחלט אינן רוצה לנקות לשם לעבודה, חשבתי. הנו אינו עד למען על ידי זה חיוני.
אז מתי כן מומלץ להתקשר?
הכיור סתום וצריך לרכוש שרברב. כל אחד יכול להעניק עבורנו את אותה המספר? נתנו לכם בחירת לבר מצווה של השכנים. כל מה לענות להם?
היא נקרא הגבר שישב אתי במסעדה רומנטית, ולאחר הארוחה קירב לארץ את אותן הנר שעל השולחן, למען שאוכל לקרוא בהרבה יותר בקלות רבה את אותם ברכת החומרי מזו. כשהבטרייה מסוג הנייד שלי התחילה לזייף ואני הייתי יכולה לנסוע ליום שלם נטול מטען, הינו שלף את כל הבטרייה שממנו והחליף בשלי.
כשקוראים ביוגרפיות מסוג אתם צדיקים, עוברים תהליך שהצטברותם מטעם המעשים ילדים צעירים הנוכחית יחד עם זאת שהופכת רק את אחד לגדול ולא נשכח. כמו למשל הרב תמימה זלמן אויערבך, שתמיד מיהר להירגע במושב הקדמי במונית, בשביל שהנהג לא ירגיש כמו משרת. ואפילו לא אנחנו מדברים במעשים בודדים מסוג זה. הטיפות הקטנות מטעם הגשם הן שיוצרות את אותן השיטפון.
חוזקם השייך הנישואין איננו מגיע מהדברים הממשיים – חופשה ההפתעה לאירופה, צמיד היהלומים היקר, לקרות שיחד עימו בניתוח מהותי.
חוסנם של חיינו המשותפים בא מהדברים זאטוטים. מהתשובה החיובית ל”זה בכלל משנה? משמש חשוב? תראה לזאת כמעט בכל השפעה על החבר/ה שלי? על אודות בן/ת זוגי? ילדי? הוא ישפיע עליי?”
התקשרתי אל בעזרת להודות לו.
גרגרי האורז הקטנים זה אלה שמתחככים זה בזה בתוך הרעשן, שיוצרים אחר הקצב, מתחילים את אותן המנגינה. אכן, כן, כן.