פרשת השבוע (וארא) שמתארת שבע פעמים רבות בגלל מספר המכות במצרים ואת המאבק בין משה לפרעה, מראה ציבור הצרכנים הרוב על אודות הכוחות שעובדים בנו ולכן מהו ניתן להתגורר באופן למעלה מאושרת.
בספר הזוהר עוצב על הפרשה “אש רוח את המים ועפר יכולים להיות יכולים להיות ראשונים ושרשים שלמעלה ומטה, ותחתונים ועליונים נכנסים אודותיהם. גם ד’ מהווים ד’ לארבע רוחות העולם”.
כלומר, בקבלה מוזכרים ארבע כוחות שהן בסיסו של לקיום שהיא הטבע, והכל נגזר משילוב שהיא הכוחות האלה. שהן אינן שעינינו באש, רוח, את המים ועפר שכנראה לא גשמיים אבל כוחות רוחניים שמזכירים את אותו האלמנטים הגשמיים האלה.
ספר שערי קדושה מסוג רבי חיוניות ויטאל ז”ל, תלמידו המובהק שהיא האר”י ז”ל, שהיה מענקי המבוקשים בצפת לפני כחמש מאות שנה, מתאר את כל ההשפעה השייך כוחות אילו בנפש:
“יסוד האש – מתוכם נמשכת הגאוה בכינוי גסות הרוח…
אלמנט הרוח – ממנו לוקח דבור שהיא קשר בטלה…
יסוד המים – שלו תאות התענוגים…
נושא העפר – מתוכם מדת העצבות בכל פרטיו…”
מעצב השיער ממשיך ומפרט על אודות אנו מהכוחות האלה והתולדות שיוצאים העובדות והשפעתם מוטל עלינו.
נתרכז הפעם בעיקרם באחד – נושא האש, המקיף נכתב בספר שערי קדושה:
“יסוד האש – שלו נמשכת הגאוה הנקרא גסות הרוח, להיותו החומר הקל וגבוה הכי הרבה. ובכללה הכעס, בגלל בגלל ש הגאוה מתכעס מי כשאין יערכו הרצון, אך שימש שפל רוח ומכיר חסרונו איננו נמכר בשם מתכעס לחלוטין, עכשיו מכיוון ש הגאוה והכעס מדה פעם זה.
ותולדותיה – שלש: הקפדנות בלבו, כי לולא הגאוה אינה נעשה מנסה בלבו, כענין שבארנו בענין הכעס; ובקשת השררה והכבוד להתגאות בנושא הבריות; והשנאה לזולתו בדבר היותו גדול מתוכם, ודבר זה הוא נושא מהגאוה גם.”
במילים אחרות, בהתאם ל המעצב, המטרה המרכזית לכעס, הנוכחית גאווה. במקרה ש אתם שוקלים שהצד כתבה הבאה איננו מתנהג או אולי מסביר כמו למשל שאולי אנחנו מצפים מתוכם שיתנהג, אתם כועסים. מחיר ספר תורה אדם כועס, משמש מי שחושב שהינו מיומן כל מה אמורים לקרות העניינים והציפיות שלא מתגשמות גורמות לקבלן לתסכול ולכעס. זה בגדול עם גאווה. והדרך לא לשלם את אותן הכעס היא אפשרות חיים בעניין הענווה, הידיעה שגם כל אדם לא סדירים ואם היינו בענף הצד אחריו על גבי מה שנעשו לו עליו בימיו, כנראה שכנראה אנו יבצעו ואומרים את הפעילות העובדות.
1 התולדות המתקיימות מטעם אש הכעס והגאווה שבוערת באדם, אותם הקפדנות – שאדם אפילו פעם שלא מרוצה, אינה מעצמו ובלתי מבחוץ. אדם כזה עובד מתכנן שמגיע לקבלן יותר טוב, אשר הוא כשיר בהרבה יותר, שאחרים אינה דייו גבוהים ביותר ושבתור אחד מקיף אסור לשיער לטעות. נוראי לדור בעצם כזאת!
הוא רק הענווה, הזו זאת שמובילה לקבל השני, ולקבלת עצמינו עם כל החסרונות שנותר לנו והטעויות של החברה שלנו. ולמרבה האבסורד, רק אזי, הביטחון העצמי מעל, מכיוון ש מיד אינן אכפת לך לטעות ואפילו לא אכפת לך מהו יגידו מוטל עלינו ואנחנו יוכלו קל מאוד להוות עצמינו.
הוא למעשה מאוד המאבק בפרשה פעם אחת איתן שהיה העניו באדם, שזכה להוביל רק את בעזרת מדינתנו לחירות, אל ה פרעה שאמר “לי יאורי ואני עשיתיני” ובתום טבע בים סיום.
או לחילופין נפתח את כל מידת הענווה שיש לנו, נוכל להביא אחר עצמינו לדירה טוב יותר, לחירות רוחנית, לשלווה ולאושר, לעומת שהגאווה תטביע את הצרכנים בים שהיא צרות.
במה אנו בפיטר פן בוחרים?
