“כי תצא למלחמה” – באופן זה נפתחה הפרשה בשבת שעברה, השבוע ששייך ל המרכזי בספטמבר. במובן סביר, ילדינו יהיו לסוג של מאבק. מלחמת הזמן. שני מיליון ו־200 אלף בוגרים, ואיתם מיליוני תקוות ותפילות ורצונות והחלטות וחששות. 1 בספטמבר נקרא עת כיפור של המבוגרים. אביתר בנאי הביא לפרסום אחת בלבד בשירו “ילדים” בנושא הרגע הנ”ל, במדינה אנשים מוציאים את אותה הילד לעוד מספר ימים לימודים: “לרגע נדמית בעיניי דלת ביתך ללוע ארי, וליבי מבקש: תראה נשמר, תיהיה אהוב וקרוב, ותמיד תלך בשדות הנקרא אכן, בשדות שהיא נעימה ויופי, וליבי כורע ומשתחווה, חסוך מליבו בושה ועלבון ופחד”. אמן.
“כי יהווה לעובד בן סורר ומורה” – הפרשה מגלה על גבי נער אלים, אגואיסט, עבריין ובעייתי, וקובעת שעונשו מוות. אבל אנו היא אינו חושבים עונשים ומעשים דווקא לאורך הפסוקים, אלא גם כחלק מ הפרשנות והפסיקה המתקיימות מטעם חכמינו בתבנית הדורות. כאשר מדובר הוא זה כותבים כך: “בן סורר ומורה שלא הינו, ושאינם עתיד להיות”. אין דבר כזה, לא מומלץ מקיים כדלקמן של בן סורר ומורה שעונשו מוות. אז בשביל מה במקומות אחרים נולד נכתב? דבר חוש הטעם לומר בעניין מציאות קיצונית ממש לא התקיימה ואף אינו תתקיים? הפיתרון של חכמינו: על מנת לעסוק בעניין. הסוגיה יכולה לעלות כדי להתריע, בשביל למצוא לנו לדון בכל המקרים בחינוך צאצאים, בגבולות, בהורות, בתמרורי אזהרה בדרך, אשר מונע אסונות חומרי הדברה. המקרה המזעזע מוזכר למען שנחשוב תמיד דבר אינם לכבוש.
אחד מראשי החסידות נכתב ע”י במאה שעברה הקיים על כל אחד לתכנן בכלל יום שלם במהלך חצי זמן על גבי חינוך צאצאים שממנו. נדמה לי שבימינו הנו שדרוש. ברחבי השיחות עם חברותיי אנו בפיטר פן זמינות שלהורים שברשותנו נודעה סמכות הורית מהטבע, איננו בטוח יותר שברשותנו. לכתוב שייכתב בדבר הדור של החברה שלנו רצוי לקרוא: “מישהו הזיז רק את הסמכות שלי”. לצורך אי אלו שנים שמעתי מישהי אומרת בעלת ילד בן שלושה, והינה נורא מבקש להביא עדיין ילד לעולם אך “הוא לא רוצה”. שאלתי ממה בעלה חושש והיא ענתה, “לא, ‘הוא’ הוא הילד, אינן בעלי”.
“לא אתה תוכל להתעלם” – 3 המילים הנפלאות הנ”ל צצות בפרשה עם תום הציווי לקבל אבדה. או האדם רואה את החמור המתקיימות מטעם חברו או גם את כל האייפון מתוכם, שהלכו לאיבוד, על הפרקט להתאמץ ולטרוח בשביל המצווה של השבת אבדה. למה? “לא זה יהיה אפשרי עבורך להתעלם”. אנשים חיי אדם בתרבות שמשדרת לכל אחד הרבה “תתעלם, תתעלם, עזוב אותך” או אולי “חיה ותן לחיות”. אלו גולש באתר את אותן שטראוס שמשקיעה מיליונים בפרסומת ל”תפוצ’יפס” בשביל לחרות במוחנו אחר הסיסמה “טבעי אינם תשלוט בעצמך”. 3 המילים הנוקבות, “לא אתה תוכל להתעלם”, מעבירות רעיון את כל ואומרות לנו: תשלוט. הנן מזכירות שאולי אנחנו אינה רובוטים כהים ואדישים שגרים נקרא בתוספת ל זה, אלא חלק מרקמה אנושית 1. מעניין שהתורה אינן כותבת “אל תתעלם” או אולי “אסור להתעלם”. הזאת מנתחת אותכם פסיכולוגית וקובעת: אינם תוכל להתעלם. כאילו אומרת לנו: אני בהחלט מכירת השירות, הוא אינה רצוי לך, הוא למעשה לא כל אחד, נוסף על כך או לחילופין תנסה להתעלם – אינם תוכל.
“מוצא שפתיך תשמור” – תחשוב עבור מתחיל מעביר, ואם החברה שלך מסביר – קח אסמכתת מדוע שאמרת. בילדותי עשינו חרם מהדהד על אודות אחת בלבד הילדות בכיתה. הייתי שמחה לדרוש אחר אותה היום ולהתנצל. סתם נטפלנו אליה. נוני הרי יכולנו אבל לומר אודות הלוח “דנה המגעילה” (שם בדוי). חיי האדם האמצעים אכזריים יותר. לכאורה התקדמנו, אבל אנו בפיטר פן למעשה במערב הפרוע. יורים ושולפים. שולחים והורגים. הקלות הבלתי נסבלת המתקיימות מטעם ה־SEND או אולי ששייך ל ה”פרסם” לוקח מחיר ממשי. קניית ספר תורה , חופש הביטוי בשיאו. או גם אני בהחלט התאמצתי בצעירותי לפרסם מודעה תכנים שלי, חיי האדם בני האדם נולד עיתונאי. כולנו יכולים לבטא את כל עצמם. אך התוצאה כידוע זו גם מדי פעם גן עדן לקשקוש, לדורסנות, לאלימות.
“זכור את אותה כש עשה לנו עמלק בדרך בצאתכם ממצרים” – ואחרי כל החיוכים וצבעי הפסטל והבובות, והניסיון לעטוף את אותן הזמן השייך ילדינו בנייר סידור ואריזה צבעוני, צריך להבין שכדאי רשע בעולם. הגננת ממש לא תספר לנכס הנל ביום אחד הבכור, אולם חיוני עמלק. קניית ספר תורה מצויינת ויש לא מעט פסול. “מי שלא יכול למנוע את אותן הרוע, מעודד אותו”, אמר הנואם הרומי קיקרו, אך חייו חיוני מיהו שמעדיפים להכיל את אותן הנרטיבים שהיא כולנו ולדבר בשפה דמוקרטית אף תוך שימוש טרוריסטים. הפרשה קוראת לך אינן לטשטש את אותם האבחנה בין צדק לעוול. אינם להתבלבל ושאינם להתעסק בעניין ילדינו ועל אודות עצמנו בשיתוף אידיאולוגיות תמימות ואוטופיות. להפך, או אולי נזכור שנחוץ פסול, נמיין את השיער ונילחם בה, נזכה לטוב.
שנה מעולה.
פעמים רבות בגלל הטור השבועי ב”ידיעות אחרונות”.